"יום מותו של אבי היה אחד מהאירועים הקשים בחיי", סיפר ויזל לימים. "אבי לא יכול היה לזוז, רציתי להישאר איתו, אבל גורשתי החוצה באלות. רציתי לצעוק "לא אתן לך למות לבד"! אבל אבי גסס ואני התפקעתי מכאב. לא רציתי לעזוב אותו באותו בוקר, אבל הכריחו אותי. היכו אותי, איבדתי את ההכרה. הוא נאנח, גנח וגסס ואז מת. בן 16 הייתי במות אבי. משהו מת גם בקרבי. לא יכולתי לבכות, ליבי נשבר, אך לא היו לי עוד דמעות... סיפר ויזל.
ביום השחרור של מחנה הריכוז בוכנוואלד באפריל 1945 הונצח אלי בתמונה שהפכה לאייקונית כשהוא שוכב על דרגש בתאי המחנה.
פעילות ציבורית להנחלת זכר ומורשת השואה
לאחר השחרור נשלח ויזל לצרפת למוסד פנימייה לילדים יתומים ופליטי שואה. שנים לא מעט התגורר בצרפת, למד צרפתית והחל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת סורבון בפריז ועבד כעיתונאי. בשנת 1952 התחיל לעבוד עבור העיתון ידיעות אחרונות. ב-1956 עבר להתגורר בארצות הברית ושם קבע את ביתו. בכל אותן שנים מאז שחרורו ממחנה בוכנוולד נמנע אלי ויזל מלכתוב על חוויותיו וזיכרונותיו מהשואה ונימק זאת בכך ש"לא נמצאות המילים היכולות לתאר גודל הזוועה".
ב-1958 התפרסם ספרו הראשון על השואה "הלילה" בו תיאר את חוויותיו כנער ממחנות המוות. הספר נכתב במקור ביידיש בשם "והעולם שכח". ובו מתאר ויזל בשפה בהירה וקולחת את החוויות שעבר כנער והמאבק המורכב והבלתי נפסק להישרדות עם אביו. בשנות המאבק מתעוררות בו שאלות של זהות, של מוסר ואמונה, ואף שאלות קיומיות על מהות האדם. הספר תורגם לשלושים וחמש שפות.
מאז כתב ויזל כ-50 ספרים, הנושא המרכזי בכתיבתו הוא השואה מנקודת ראותו של הניצול. ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו להערכה, לפרסים ספרותיים והקנו לו פרסום עולמי. בין ספריו: "הקבצן מירושלים", "בין השמשות", "איפה היהודים שלי"?, "כל הנחלים הולכים אל הים", הנשמה החסידית", "הבן החמישי", "עיר המזל", "יהודי הדממה".
בשנות ה-60 לאחר שעבר להתגורר בארצות הברית החל ויזל בפעילות ציבורית להנחלת זכר מורשת השואה. בזכות כושר ההבעה יוצא הדופן, גם בעל פה וגם בכתיבה. בזכות ספריו, רשימותיו והופעתו בכלי התקשורת הרצאותיו באוניברסיטאות הוא הצליח להגיע לשכבות רבות בציבור, צעירים ומבוגרים, פוליטיקאים וחוקרים ולקרבם לסיפור השואה ויזל הדגיש רבות כי השואה מלבד היותה אירוע קשה ונורא, נושאת מסר אוניברסלי של ערכים של חברה שהתמוטטו. "השואה היא מאורע ייחודי, כל כך ענקי, כל כך לא אנושי חסר תקדים שזה מוכרח לזעזע את האדם להוציא אותו מעט משיווי משקלו וצריך לשמש את העולם כדי לחזור ולהיאבק על אותם ערכים יהודים ואוניברסליים, שהם היסודות המוסריים של הקיום האנושי", טען ויזל. ד"ר יואל רפל מייסד ומנהל ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, אומר כי ויזל ראה את ייעודו לקבע את זיכרון השואה בתודעה של העולם כדי שאירוע כזה לא יתרחש שוב.