על האופניים במכון הכושר חזרתי היום לביטוי השגור "עם נבל תתנבל". בפועל הוא "עם נבר תתברר". אולי זו שיחה בין יעקב אבינו לרעייתו רחל עד כמה מותר לתכסס ולתחמן מול אביה לבן הרמאי. אולי ספר תהלים התייחס לנבל הכרמלי בעלה של אביגיל. אך התוכן ברור.
רדפה אותי השאלה האם בנימין נתניהו מודע לכך, שהמשפט "עם נבל תתנבל" תואם אותו? כלומר, לא שיש לו ייסורי מצפון על מה שהוא גורם עתה לישראל ולעם היהודי (בנפרד לגמרי מן המשפט הפלילי המתנהל נגדו). להערכתי אין לו כל ייסורי מצפון.
אלא מה? האם הוא מודע להיותו נבל בהסיגו אחור את חוק השבות; בהעמידו נכד לסב יהודי העולה לארץ ישראל בדרגה של "תושב קבע" בלבד ולא אזרח כפי שמעמדו עתה? והאם זה איתות כי כך ייעשה גם לערביי ישראל?
האם הוא מודע לכך שחבילת החוקים שהעביר בימים אלה בכנסת היא מורסה אחת של מגמת נבלה? אני חוזר, לא שיש לו ייסורי מצפון. על זה אין צורך לשאול. לא. השאלה היא אם אדם חושב ומשכיל וכישרוני כמותו - שיודע היטב מלימוד ההיסטוריה מה חוקים כאלה עשו לעמים נאורים - מודע למשמעות מעשיו? רק מודע למשמעות מעשיו? בלי שליבו יגלה לפיו. בלי שיחלק את דעתו עם אחרים. רק בינו לבינו. נותרתי תוהה.