שמעתי וקראתי ביקורות על אופן הצגת תוכנית הממשלה לרפורמה במערכת המשפט ובהן ביקורת על סגנון הצגת ההצעה לציבור ותגובתו של שר המשפטים לדברי נשיאת בית המשפט העליון והיועצת המשפטית, ערב ההפגנה ב"ממלכת ת"א" נגד יוזמת הממשלה. ייתכן שניתן היה להציג את התוכנית ואת התגובות לביקורת האופוזיציה או אנשי מקצוע עליה, בצורה מתונה יותר ופחות נחרצת או "דווקאיסטית". אילו נקטו מתנגדי הממשלה בסגנון פסילה פחות טוטאלי בביקורתם על התוכנית שעיקריה היו ידועים עוד טרם הבחירות, הייתי אומר שנוסח מתון יותר אכן מתבקש.
אחרי ההתקפות הפראיות על התוכנית, עוד בטרם נוהלה שיחה עניינית אחת עם השר ו/או ראש הממשלה, קיימת הצדקה מלאה לנחישות ותקיפות שר המשפטים שבאו לידי ביטוי בהתבטאויותיו. תוכנית לוין נמצאת בקנה מזה זמן רב והיו אינדיקציות רבות שהיא בדרך. במקום שאלה תעוררנה מחשבה במערכת המשפט ובקרב המצדדים במצב הקיים לגבי בחינת הסוגיה ושקילתה או הצעת פשרה חלופית לרפורמה מודרגת או שונה במשהו בשיטה - הגיבו הללו בדחיה מכל וכל ללא הנמקה רצינית או ניסיון הדברות שיש בהם התחשבות ונכונות להכיר ברצון שני הצדדים. יריבי הממשלה סבורים שלהם זכות וטו על החלטות הציבור והממשלה ובכך הם טועים. גישתם רוויה צביעות עויינת ומוסתרת בנימוקים שטחיים.
עצם העובדה שבכל שלושים שנות המהפכה השיפוטית של ברק בקרוב, לא ביקשו ולו פעם אחת להגיע להבנות עם שולליה מעידה על שחצנות והתנשאות שיש לסלקן מן הנוף שלנו לצמיתות. בכל אותן שנים מעולם לא עלתה מצידם הצעה רצינית להכנת חוקה לישראל ולביסוס המשטר והממשל עליה - במשותף! הסיבה ברורה: לפחות חלקם מבינים שאין להם שותפים בציבור הרחב לכל הרעיונות האקסצנטריים הכלולים במישנת ברק, ומשום כך גם אין להם יסוד לחשוב שדעותיהם מוסכמות והם מוכנים "להסתכן" בהליכה לעבר מטרה משותפת בדרך המלך, שתחייב אותם לפשרות משמעותיות בעמדותיהם הנחרצות. במשך כשלושים שנה סברו שהם חזקים מספיק בכדי לאכוף ואפילו לכפות את רצונותיהם חד- צדדית על ציבור גדול מהם; וחשיבה זו היא שהביאתנו עד הלום; תוכנית לוין הינה תוצאה ישירה לגישה זו ועל כן היא קום תקום!
לצד ביקורתו של לוין על דברי הנשיאה והיוע"משית ולמעשה עוד קודם להם במסיבת העיתונאים בה הוצגה התוכנית, הבהיר השר שאין יסוד לטענות על נמהרות או פזיזות מצד הממשלה בקידומה שכן היא נמצאת בקנה כבר למעלה מ-10 שנים. הדחיפות להצגתה כמועמדת ליישום בקדנציה זו גברה ככל שהתעצמה התעלמותה של מערכת המשפט מהביקורת עליה וככל שהרחיבה את "מוטת השליטה" הבלתי-חוקית שלה על הניהול הפוליטי והאירגוני של המדינה . מגמה זו באה בין היתר כמוצא להיחלשות הפוליטית הגוברת של הגרעין הציבורי התומך ב"מהפכה השיפוטית של ברק" ללא תנאי. נראה שלשני הצדדים יש מה ללמוד מן העבר הקרוב והרחוק; הפגנות הן דרך סמי-כוחנית ולא תהיה להן תקומה הפעם.
עוד הבהיר השר כי התוכנית תעבור הליך חקיקה מסודר על-פי החוק והנורמות הקיימות בכנסת, ובכלל זה כל שלבי הביניים של דיונים בוועדות, שלושה מחזורי הצבעות ולבסוף אישור במליאה. מדובר בתהליך של מספר חודשים שבמהלכו יוכלו כל המסתייגים - במיוחד נציגי מערכת המשפט ברשות השופטת - להציג את עמדותיהם בפני הכנסת ולנסות להשפיע על החלטותיה. נראה שמערכת המשפט והפוליטיקאים התומכים בה - אינם מאמינים בצידקת ועוצמת טיעוניהם ומתחמקים מדרך המלך. אפשר גם שמתחילה לחלחל לתודעתם ההכרה שהרחיקו לכת במהפכה השיפוטית של אהרן ברק. הביקורת שהשמיעה הנשיאה חיות מוכיחה זאת, אך גם לה השיב השר, ובצדק רב, כי המקום לתקן, לשנות ולתאם עמדות הוא במהלך דיוני החקיקה בכנסת - שם יושבים נציגיו הנבחרים של העם שיצטרכו בסופו של יום לקבל את ההחלטה המסכמת.
אולם נראה שבמשחק כוחני זה מסתתר נימוק נוסף. הרשות המשפטית לא ביצעה את המהפכה השיפוטית בדרך לגיטימית כשינוי חוק פורמלי וגלוי בישראל, אלא באמצעות הונאה - חקיקת "חוק כבוד האדם וחירותו" ו"חוק חופש העיסוק" ו"הלבשת" פרשנות משפטית בלתי-מוגבלת, בלתי-חוקית ובלתי-מוסמכת המעלה את החוק למעמד שווה-ערך לחוקה. היה זה מעשה כוחני, ערמומי, חד-צדדי של אבירי החוק וההשקפה הפוסט-מודרנית שנכפה על הציבור. הדבר התפתח בשלבים במשך קרוב ל-30 שנה, כשהוא פולש לכל מערכת החוקים וניהול גופי הממשל, לרבות הנציגות הנבחרת היחידה - שלה סמכות ברשות הריבון לחוקק חוקים בישראל-הכנסת. חרף הבעיות, החולשות והביקורת הציבורית על דרכה ואיכות ביצועיה של הרשות המשפטית, לא נעשה ביוזמתה דבר של ממש לתיקון המעוות. ככל שחש בג"ץ שכוחו גובר השתלט חד-צדדית במסגרת המהפכה השיפוטית על נושאים נוספים עד פסילת חוקי-יסוד ועד בכלל, בנימוק של ביקורת שיפוטית על רשויות השלטון האחרות. ביקורת שלא הוסמך לה בחוק הכנסת. אין פלא שתומכי המהפכה השקטה והנכלולית חשו בנוח במצב שהתהווה ועתה אין הם חפצים בתיקונו שכן תיקון פירושו השבת המציאות הבלתי-נורמלית שלנו לתיקנה; לאמור: כל רשות פועלת לפי מה שהתיר לה החוק המפורש: הפרלמנט-מחוקק, הממשלה מבצעת ובית המשפט-שופט.
שאלה: האם לאור ההתנהלות הבלתי חוקית ורוויית המניפולציות, והאם לאור הניצול לרעה של סמכויות שמעולם לא הוקנו מפורשות לבג"ץ אין מקום לשקול הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת התנהלות אלה שעמדו בראש המערכת המשפטית ונתנו יד לשלטון ההונאה והרמייה?
הרפורמה של השר לוין חיונית וחשובה ואסור להניח לה להתמסמס. חייבים לקרוא לאופוזיציה לחדול ממסע ההפחדות והאיומים ולהתיישב לשולחן הדיונים כפי שהציע שר המשפטים.
בכל הדברים ששמענו בימים האחרונים במיוחד מנציגיה הבכירים של מערכת המשפט -הנשיאה והיוע"משית ואחרים - חסרות תשובות לשאלות הקריטיות:
- הנשיאה גרסה כי בדמוקרטיה נדרשת ביקורת הרשות המשפטית על פעולות הכנסת והממשלה. לא שמענו מפיה במפורש מיהו הגורם הבודק ומבקר את פעולות הרשות המשפטית ויכול לאכוף עליה דרך שונה מזו הנקוטה בידה? האם זהו מקרה? האם כוונת הנשיאה לומר לציבור בדרך עקיפה שהרשות המשפטית היא הריבון - הרשות העליונה בדמוקרטיה של העם - למרות שאינה נבחרת או מואמנת על ידו? 1 סברתי ועודני סבור שלנקודת התנשאות זו טרם הגענו ואין איש הטוען כי הרשות השופטת היא הבכירה במערכת הדמוקרטית וכי כריבון לכאורה פטורה היא מביקורת ציבורית.
להבנתי בהיות הכנסת נציגתו הנבחרת הישירה של העם, היא הרשות הבכירה והפוסקת האחרונה באי-הסכמה בין הרשויות, משום שאין קיום לדמוקרטיה שהיא חסרת כושר הכרעה.
- בדיון שהתקיים בפנל פוליטי של ערב שבת (13.1.2023) בערוץ 12 השתתף שר המשפטים לשעבר הפרופ' פרידמן. האורח נשאל על עמדתו בשאלת תפקידו של בג"ץ ומעמד הרשות השופטת במדרג "הסיניוריטי" של זרועות הממשל. הפרופ' נשאר נאמן לעמדותיו העקרוניות המוכרות וגרס שבית המשפט כלל אינו צריך להתערב בסוגיות פוליטיות. המקום להכרעת שאלות אלה הוא בכנסת - כי זו מהות הדמוקרטיה. מאידך טען כי יש מקום להתערבות בג"ץ בסוגיות של זכויות הפרט על כי אלו אינן מוגנות סיסטמית בשום מוסד אחר. אני נוטה להסכים לטיעון זה שעשוי להיות גם ערוץ חשוב לפשרה בין הקואליציה לאופוזיציה.
בפתרון מוסכם בשתי הסוגיות העקרוניות הנ"ל, טמון מוצא מהמשבר החוקתי העכשווי. עם כי בתוכניתו של שר המשפטים נמצאות נקודות שנויות במחלוקת נוספות, שכן התנהלותו של בג"ץ בשאלות פוליטיות עד היום היוו חסם בפני הימין, (הרוב במדינה) למימוש השקפותיו האידיאולגיות בשאלות פוליטיות כגון התוויית גבולותיה הריבוניים של מדינת-ישראל. כאמור, בערמה ובמרמה נוצלו על-ידי בג"ץ הטיעונים בשאלת הצורך להגן על זכויות הפרט בכדי לנהל פוליטיקה אופוזיציונית לממשלות הימין גם בשאלות חוץ וביטחון (חוץ ופנים). אין לאפשר זאת עוד ואת הרפורמה השלטונית בתחומים אלה יש לקבע בחקיקה חד-חד ערכית, ואם נחוץ גם בהחלטות רוב.
שאלת הסניוריטי בין הרשויות אף היא שאלה מהותית ויש לפותרה במסגרת הרפורמה הנוכחית. בדמוקרטיה קלאסית נורמטיבית כל הרשויות כפופות לחוק אך רק הכנסת היא המחוקקת. בשאלות עקרוניות אין מקום לפרשנויות משפטיות במונחים "סבירות" או "מידתיות". אלה הן הגדרות הפכפכות שכל אחד יכול למצוא בהן את הפרוש הנוח לו. הפסיקה חייבת להיות במסגרת חוק כתוב מפורש ובחירה בין חלופות מפורשות שמתיר החוק. מכאן גם נובע הצורך החיוני בשינוי הרכב השופטים בבית המשפט העליון, שכן חלק מהאיזון בפסיקה נובע מהשקפת עולמו של השופט ועל זו להיות חופפת או מותאמת ככל האפשר לדעת העם ולרצון המחוקק. שינוי בהליך בחירת השופטים ושילוב ועדת החוקה בתהליכי אישור פסיקות עקרוניות שהן בגדר פרשנות "פתוחה" לחוק, (שאינה נגזרת מניסוחו המפורש) חייבת לעבור אישור ע"י ועדת החוקה של הכנסת.
2
הדיון החריף באמת נוגע להגמוניה הפוליטית-שלטונית במדינה. זו חייבת להיות מעוגנת אך ורק בהליך בחירות דמוקרטי ובחוקים כתובים וברורים. הכנסת חייבת להיות ריבונית בהחלטותיה ללא התערבות חיצונית, כשם שאין היא מתערבת בפעולותיו המשפטיות השוטפות של בית המשפט.
מערכת האכיפה כולה - חקירות, יועץ משפטי, תובע כללי, פרקליטות וסנגוריה ציבורית - טעונים רפורמה עקרונית, מבנית ותפעולית וזו להבנתי אכן כוונת שר המשפטים. הדברים יבוצעו אל-נכון בשלבים. אם בשלב הנוכחי יקבע העיקרון שמציע הפרופ' פרידמן כעקרון מוביל (הוצאת בג"ץ מדיונים בנושאים פוליטיים של חוץ, ביטחון ומינהל ציבורי) ניתן יהיה להתקדם מהר ולהגיע לתוצאות הרמוניות. כך או כך, הרפורמה דחופה, חיונית וקריטית ואסור להכריע בגורלה ברחוב או לשבשה בסחבת מינהלית.