בקטע החוק שדן בחובותיו של המוכתר כלפי שלטונות המנדט נאמר:
1. לקיים את השלום בכפר שהוא נתמנה למוכתר שלו, ולמסור למשטרה ידיעות על פושעים, בני אדם בעל אופי רע, זרים חשודים המצויים באותו כפר ועל מי שהוא יודע שהוא מתכוון לעבור עברה.
2. לשלוח בהקדם האפשרי לתחנת המשטרה הקרובה ביותר ידיעה על דבר עבירה רצינית, תאונה או מוות שאירעו בכפר או בסביבתו הקרובה (שדות, בוסתנים) מסיבות לא טבעיות.
3. לעזור לפקידי הממשלה במילוי תפקידם, לרבות גביית הכנסות.
4. לפרסם במקום בולט ומרכזי ביישוב את כל אותם המודעות, ההכרזות ושאר המסמכים הרשמיים שיישלחו אליו לפרסום על-ידי מושל המחוז, או הפקיד האדמיניסטרטיבי.
5. להחזיק חותמת של מוכתר ולהטביעה בכל התעודות והמסמכים שבהם הדבר נדרש.
6. להודיע לפקיד האדמיניסטרטיבי על מותו ללא יורש של כל אדם שהיו ברשותו נכסי דלא-ניידי או שהיו לו טובות הנאה מהם, בצירוף רשימת אותם נכסים.
7. להודיע לרשות המתאימה על כל מקרה ידוע לו של שימוש במשקלות או במידות מזויפות.
8. לשמור כמיטב יכולתו על מסילות ברזל, כבלי טלפון וטלגרף, כבישים ציבוריים, יערות ושאר נכסי ממשלה, ולהודיע לפקיד האדמיניסטרטיבי או לתחנת המשטרה הקרובה ביותר על נזק שנגרם.
9. להודיע על גילוי עתיקות ולשמרן, ולשמור על מצבות ומקומות היסטוריים הכלולים ברשימת המצבות והמקומות ההיסטוריים.
10. לנהל או לשמור את אותם פנקסים, רשימות וחומר סטטיסטי שמושל המחוז יצווה עליו.
11. להודיע על פרוץ מגיפות ומחלות הפוגעות בבעלי חיים או בגידולים, על קיומן.
12. בדרך כלל לבצע את התפקידים שהוטלו עליו או שהופקדו בידיו לפי החוק או המנהג.
הפקודה פורסמה בעתון הרשמי המנדטורי ב-17 באוגוסט 1944. נוסף לאלה היה על המוכתר לרשום את הלידות בכפר ולהודיע עליהן למשרד הבריאות המחוזי, וכן לנהל בפנקס בית העלמין רישום מדויק של הנפטרים והנקברים. אם נמצאה גופה, היה עליו לדווח מיד למשרד הבריאות המחוזי. מהחוק עולה שמרבית סעיפיו נוגעים למוכתר הערבי אך היה לו גם השפעה על מעמדו של המוכתר היהודי בעיקר בעת מגעים עם הערבים והבדואים בנגב.
מסתבר אם כן שהחל מאמצע שנות השלושים, הלך והתחזק מעמדו של המוכתר המקומי בעיני בני כפרו. הוא צבר כוח שאפשר לו להשליט את תביעות הממשל על בני הכפר, בד-בבד, הוא נדרש לחתום גם עסקות מכירת קרקע ליהודים (שטח, מיקום ומחיר) דבר שאפשר לצד הציוני לרשום את העסקה החתומה בטאבו. החוק חייב את המוכתר לנהל את "פנקס הביקורים בכפר" - פנקס שסופק על-ידי הממשלה וחייב את המוכתר והשיח' לרשום בו את כל המבקרים בכפר, וכן את הערותיהם בתום הביקור כולל חתימה. כך למשל הוזהרו המוכתרים העבריים בדבר איסור עיבוד קרקע בקרבת צינור נפט; איסור ציד בשטחי היערות והשמורות; והקפדה על מילוי הטפסים הנאותים עבור רופא הבהמות המחוזי במטרה למנוע מגיפות.
בחינה מדוקדקת של "פנקס" זה מוכיחה כי השלטון דרש מהיהודים מילוי מדויק של האירועים ואילו מבחינת הבדואים, ההקפדה על הנהלים החדשים לא נשמרה והם המשיכו לראות בחברה הבדואית חברה ייחודית בעלת נוהגים ונהלים מסורתיים. משום כך לאמיתו של דבר, לא מונו מוכתרים חדשים בשבטים הגדולים אלא הסמכויות נותרו בידי השיח'. הוכחה לכך ניתן לראות בהצצה בעשרות עסקות "סנד" (מעין שטר מכר בעסקת קרקע) שהתבצעו בשנות הארבעים. מתברר, שהשיח' חתום על שטר המכר לא כמוכתר אלא כשיח' השבט ובשמו המלא.