בעקבות ביקורו של בנימין נתניהו אצל מלך ירדן הרבת עמון, הפיצו הירדנים הודעות כאילו נתניהו אישר למלך ירדן כי בהר-הבית יחול הסטטוס-קוו, אשר ירדן מתרגמת אותו לזכויות ריבוניות שלה בהר-הבית, באמצעות הווקף הנתון לשליטתה. הביקור בא על-רקע המתיחות עם ירדן שהתעצמה לאחרונה לאור עליית השר איתמר בן-גביר להר-הבית, עיכוב שגריר ירדן בהר-הבית על-ידי שוטר, התגברות עליות ותפילות יהודים בהר-הבית ושינוי פקודת המשטרה אשר העבירה את הסמכות לקביעת מדיניות המשטרה בהר-הבית לידי השר בן-גביר.
ההצהרות הירדניות בעניין זכויות ריבוניות, כביכול, של ירדן בהר-הבית, מהוות הפרה חמורה של הסכם השלום עם ירדן, בו ירדן התחייבה להכיר בריבונותה של ישראל ממערב לגבול הבינלאומי בין ישראל לירדן, שהוא נהר הירדן.
ריבונות ישראל בהר-הבית מובטחת בסעיף 6 בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, הקובע איסור מוחלט על העברת סמכויות כלשהן בירושלים: "לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, או לגורם זר אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת לתחום עיריית ירושלים". יש בכך גם משום הפרת חוק השמירה על המקומות הקדושים המחייב (בדומה לחוק יסוד ירושלים בירת ישראל) חופש גישה ופולחן במקומות הקדושים.
בשנת 2017 קבע הקבינט הביטחוני של הממשלה את מדיניות ישראל בהר-הבית כך:
"א. ישראל מחויבת לשמור על הסטטוס-קוו וחופש הגישה למקומות הקדושים.
ב. ישראל מחויבת לשמור על הביטחון של כל המתפללים והמבקרים בהר-הבית.
ג. ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הקבינט) מסמיכה את משטרת ישראל לנקוט בכל האמצעים הנדרשים, לרבות אמצעי הבידוק שנקבעו ואמצעים נוספים, על-מנת לשמור על הביטחון".
על-פי המדיניות המוצהרת של ישראל, ישראל היא האחראית הבלעדית לשמירה על חופש הגישה והביטחון בהר-הבית, משמע ריבונות ישראל והחוק הישראלי חלים במלואם בהר-הבית. מעבר למדיניות המוצהרת, קיימת מדיניות בלתי מוצהרת, לפיה המשטרה מתירה ליהודים להתפלל בהר-הבית, הן ביחיד והן במניינים, והיא אמורה להקל על גישת יהודים להר-הבית ככל הניתן מבחינה ביטחונית. לאחרונה נקבע בתיקון לפקודת המשטרה, כי האחריות על קביעת המדיניות למשטרה הועברה לשר לביטחון לאומי, והדבר תקף בכל מקום, כולל בהר-הבית.
שר החוץ הירדני, ולאחריו השגריר הירדני, המבטאים את השקפתו של מלך ירדן, הצהירו בשנה האחרונה כי לישראל אין ריבונות על המקומות הקדושים בירושלים שכן מדובר באדמה פלשתינית כבושה. כך הם מפרשים את הסטטוס-קוו בהר-הבית ובכל ירושלים. בעקבות ביקור השגריר הירדני שעוכב בהר-הבית קיבל שגריר ישראל ברבת עמון איגרת מחאה בה מתריע המלך מפני שינוי הסטטוס-קוו והבהיר כי ירדן היא הריבון בהר-הבית.
לאחר הביקור ברבת עמון והשמועות שהפיצו הירדנים בעניין ה"סטטוס-קוו", התייצב נתניהו בפני המצלמות במסיבת העיתונאים והצהיר מפורשות: המדיניות שלנו בהר-הבית לא השתנתה ולא עומדת להשתנות. הצהרת נתניהו בעניין הר-הבית שופכת מים קרים על ההצהרות המתלהמות של מלך ירדן ואנשיו בנוגע לריבונות ירדן בהר-הבית. נתניהו קבע כי בהר-הבית חלה מדיניות ישראלית בלבד, הנשענת על החוק הישראלי ועל הריבונות הישראלית.
החוק הישראלי מחייב, כאמור, מתן גישה חופשית לכל אדם למקומות הקדושים לו וכן איסור הפרעה לתפילות בו. היהודים העולים להר-הבית פנו לאחרונה בשורה של דרישות לשר בן-גביר, לאכוף את חוקי ישראל בהר-הבית, משמע להרחיב את הנוכחות הישראלית בו 24/7, לאפשר גישה חופשית של יהודים להר-הבית והפולחן בו, ולהפסיק את האפליה הגזענית של המשטרה נגד יהודים, ובעיקר יהודים דתיים, בהר-הבית.
נתניהו ביקש גם לשלוח מסר לבן-גביר לבל ישנה את המדיניות בהר-הבית. מבחינת החוק הישראלי, פעילות הווקף בהר-הבית אינה חוקית, ועל המשטרה לשנות את התנהלותה בהר-הבית כלפי יהודים על-מנת לעמוד בדרישות חוקי היסוד וחוק השמירה על המקומות הקדושים. נתניהו מנוע מלעסוק במדיניות המשטרה בהר-הבית לא רק מתוקף הוראות פקודת המשטרה, אלא גם מתוקף הסדר ניגוד העניינים האישי שלו האוסר עליו עיסוק בנושאים הקשורים למשטרת ישראל ואכיפת החוק.
במוקדם או במאוחר, יגיעו המחלוקות על הריבונות ואכיפת החוק הישראלי בהר-הבית לידי עימות גלוי עם מלך ירדן. המלך עבדאללה יצטרך לבחור בין הסכמה מלאה מצידו לריבונות ישראל ולחופש פולחן מלא ליהודים בהר-הבית, לבין גירוש הווקף הירדני מהר-הבית ואיבוד כל קשר והשפעה של ירדן על אל-אקצה. בכל מקרה, ממשלת נתניהו תהיה מחויבת לקיים באורח מלא את דרישות החוק הישראלי בהר-הבית ולהתאים את מדיניותה לדרישות החוק (ולא להפך), ובכך היא עדיין נמצאת בפיגור ניכר.