אני נמנה אעל מיעוט בחברה הישראלית, התומך במאבק להקמת מדינה פלשתינית לצדה של מדינת ישראל. אני נמנה אל אלו הסבורים, שאין הצדקה לשליטה צבאית של מדינת ישראל על חיי העם הפלשתיני ביהודה ובשומרון. וכמי שתומך במאבק הפלשתיני לעצמאות מדינית, אני מגנה את השמחים והעולזים לנוכח הרציחות של אזרחים יהודים. התומכים במעשי הרציחות האכזריות של יהודים ברחובות ירושלים מעלים על שרטון את המאבק הפלשתיני לעצמאות. לעשיה בלתי מוסרית של רצח חפים מפשע אין מקום במאבק פוליטי. כשהאסלם הפנטי שותף פעיל במרחץ דמים בתוך החברה הערבית, ומאיים על המסד הקיומי של מדינות לא מעטות, ותוך כדי כך זורע טבח דמים באירופה, חייבת להיות התנערות מוחלטת של כל החברה הפלשתינית מגילויי פנטיות. פנטיות הנותנת גיבוי למרחץ דמים אימתני, שהתגבר עם האביב הערבי. "אביב" שלמעשה זרק את החברה הערבית ובתוך כך גם את החברה הפלשתינית לחיקו הקודר והעצוב של חורף שאינו נגמר. מצער, שלא נראה באופק סממן שהוא עשוי להיגמר. אני חוזר ומדגיש, שאני תומך נלהב בזכותם של הפלשתינים להקים את מדינתם העצמאית לצדה של מדינת ישראל העצמאית. כמי שתומך בזכותם להיות עם חופשי בארצם, כשם שעמי, עם ישראל, מימש את זכותו להיות עם חופשי בארצו, ולצערי, עלה על שרטון של שליטה על העם הפלשתיני ועושה הכל כדי למנוע ממנו את הקמת מדינתו. אני תומך בזכותם של הפלשתינים למדינה עצמאית, אך מסתייג ומגנה פעולות הרג שניתן להם גיבוי לגיטימי. כשם שאני מתנגד נמרצות להפצצות קוטלות חיים של חפים מפשע בעזה כולל נשים וטף. חייב להיות גינוי תקיף וחד-משמעי בקטילת חיי ילדים וחפים מפשע של אזרחים ישראלים. אני מסיים את המאמר בנימה פאסימית ובצער על כך, שהולכת ומתרחקת מאתנו הדרך, שעשויה להביא אל הפיוס בין שני העמים החיים בין הירדן לים. הפאסימיות משתלטת עלי לנוכח התופעות, שבחברה הערבית מתעצמת ההזדהות עם מעשי הרצח האכזריים, שאירעו בימים האחרונים, ובחברה הישראלית מתעצמת הנחישות להמשיך לשלוט על העם הפלשתיני.