ראש הממשלה לשעבר, יאיר לפיד, פתח בדברי המרדה עם הקמת הממשלה, מבלי להעניק לה 100 ימי חסד. עם תחילת הרפורמה הדמוקרטית במערכת המשפט, האופוזיציה ירדה מהפסים. לאחרונה שמענו מפי זאב רז איום מפורש לרצוח את ראש הממשלה. דברים אלו הוו המשך מתבקש לדברי עורך הדין דוד חודק, שנאמרו בהשראת נשיא בית המשפט העליון לשעבר, הפרופסור אהרן ברק. כאשר אהרן ברק השווה את הרפורמה הדמוקרטית במערכת המשפט למהפכה של טנקים והציע להעמידו מול כיתת יורים, הוא למעשה נתן לגיטימציה לשיח אלים ביותר. נלמד עליו זכות, שלא התכוון לעורר שיח אלים, אלא שמיזגו השיפוטי איננו במיטבו. כרגע צריך לדעת לעצור. כאשר המתיישבים נאלצו להתמודד עם החלטות של הבג"ץ על הרס בתיהם, או החלטות אחרות שאינן עדינות בלשון המעטה, הם מעולם לא קראו לפגוע באהרן ברק. עתה מוטלת החובה על מי שהוציא את השד מהבקבוק, להחזירו למקומו. אמירה של יאיר לפיד לפיה השיח האלים איננו משרת את המאבק, מתפרשת כדברים מן השפה ולחוץ. מאהרן ברק מצופה להרבה יותר מכך. הוא צריך למצוא את הדרך להרגיע את האווירה, בבחינת הפה שהתיר לאיים, אומנם רק ברמז, הוא הפה שיאסור לאיים ולהסית. זו דרישה מינימלית מאדם שהיה נשיא בית המשפט העליון.