סעיף 16(ב) לחוק יסוד הממשלה קובע כי: "נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא-מקום ראש הממשלה...". סעיף 20(ב) לחוק היסוד הנ"ל קובע: "נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101 שבו מכהן ממלא-מקום במקומו". הדעת נותנת, שהמילה "נבצר" בשני סעיפי החוק הללו משמיעה לנו מצב שבו ראש הממשלה נמצא במצב שהוא מעבר לשליטתו וכוחותיו, ושהוא לא יכול להחלץ ממצב זה בכוחות עצמו - למשל מצב של מחלה. אבל כאשר ראש הממשלה מבצע לכאורה פעולה בלתי חוקית מתמשכת - כמו למשל פעולה מתמשכת במצב של ניגוד עניינים - זהו מצב שראש הממשלה יכול כמובן להפסיקו ולהחלץ ממנו - אם רק ירצה בכך - ולכן אין המדובר כאן בנבצרות מלמלא את התפקיד. האם היועץ המשפטי לממשלה, שלפי פסיקת בג"ץ אמון על פרשנות מוסמכת של החוק, יכול לקרוא לתוך המילה "נבצר" גם מצבים החורגים מהמשמעות המילולית הרגילה של המילה? בהקשר לפירוש המילולי המתבקש וההגיוני של המילה "נבצר" - ההיגיון אומר שנבצרותו של אדם "מתכתבת" כך או אחרת עם דחיפות הסיטואציה. ולענייננו, אם היועץ המשפטי סבור שנבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו - האם עליו לשבת על כפות ידיו ולהמתין שמאן דהוא יגיש נגדו עתירה לבג"ץ. האם שלטון תקין תלוי בהגשת עתירה נגדו ובתשלום אגרה? ומה עלינו להסיק מכך שבג"ץ קצב ליועמ"ש 30 ימים תמימים להודיע לו את עמדתו בעניין? הנה כי כן, אורך הרוח שמגלה בג"ץ כלפי העתירה מסגיר אפשרות סבירה שצפוי לנו פסק דין הדוחה את העתירה, ולצידו הרצאה אקדמית מרתקת. אלא שאם בג"ץ יקבע שנתניהו מצוי בניגוד עניינים בכך שהוא מתערב בעניינים משפטיים למרות היותו נתון במשפט פלילי, ולכן נבצר ממנו למלא את תפקידו - אם כך יקבע בג"ץ - כי אז התוצאה תהיה עיוות בוטה של משמעות המילה "נבצרות" והרחבת גבולותיה מעל ומעבר - על דרך פרשנות יצירתית בלתי מתקבלת על הדעת. במילים אחרות, אם בג"ץ יחליט שבנסיבות הללו נבצר מנתניהו למלא את תפקידו - המשמעות של החלטתו תהיה אז שהוא רתם להחלטתו שלא כדין את הפרשנות - המעוותת - של המילה "נבצרות" - כדי לפטר את ראש הממשלה, והחלטה מעין זו תהיה תלוייה על בלימה.