בלהט ליבה הנחתה הלילה הפיסיקאית ד"ר שקמה ברסלר (שוורצמן) במינון נכון את הפגנת המחאה בקור המקפיא ששרר בתל אביב. הפגנת הענק בה השתתפו כ-150 אלף שימשה קדימון נאות למבחן העיקרי מחרתיים, הוא יום השביתה וההתכנסות מול הכנסת לבלום את המהלך הדיקטטורי המובל על-ידי שלישיית הזדון בהשתתפות בנימין נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן.
איני יכול לערוב שנצליח לבלום את הפאשיזם של ביבי, כפי שכינתה זאת כראוי ציפי לבני בחתמה את ההפגנה. אך ידוע לי בביטחון כי משבוע לשבוע, מהפגנה להפגנה, מעתירה לבג"ץ עד לזו שאחריה - מחנה בני האור נוגס בבני החושך.
הסקרים כבר מעידים כי כמחצית מבוחרי הליכוד אינם רוצים לראות את בג"ץ נרמס תחת המגף של לוין ורוטמן רק כדי לשבש את משפטו של נתניהו ולצרף את העבריין הסדרתי אריה דרעי לממשלה.
העיתונאי אבי יששכרוף, יוצר "פאודה", ירושלמי בכל רמ"ח ושס"ה, לוחם דובדבן וירושלמי מובהק, הוא הפנים היפות של הימין הישראלי. הדס בערבה, מי שמתגעגע למנחם בגין, ומי שרואה כיצד המורשת בה גדל עולה באש בידי יורשיו; ויושבת-ראש העובדות והעובדים הסוציאליים ענבל חרמוני השאירה מאחור את המנהיגות העבשה של ההסתדרות וקראה למחות ולשבות.
אך מקור עידוד מיוחד היה נער כבן 17, תל אביבי אלמוני בשם עומר בן אלחנן. בית גידולו בבני עקיבא, ומילותיו הציגו את היהדות במלוא הדרה כנגד הסמוטריצ'ים והבן-גבירים והדרעים שחטפו אותה למקום הנקרא במקורות "מקום של מים רעים".
אין יהדות בלי דמוקרטיה. אין שיעורי אזרחות והיסטוריה בדיקטטורה. דברים שרבנים נשואי פנים לוחשים באוזנינו ונרתעים מלהכריז בכיכר העיר נשמעו מפי הצעיר שבחבורה, מעין "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז".
היה קר בגוף וחם בלב, וכל הדרכים מובילות אל רחבת הכנסת בירושלים בתקווה, כלשונה של נעמי שמר, ש"במערות אשר בסלע אלפי שמשות זורחות".