אחרי יותר מדי הצלחות של בנימין נתניהו, הגו בשמאל את רעיון המאבק האישי, "רק לא ביבי". הדבר הביא את ישראל לסדרה של ארבע מערכות בחירות, עד להקמת ממשלת השינוי על-ידי השמאל, תוך הונאת בוחרי מפלגת ימינה, שערקה לצד השמאלי של המפה הפוליטית. גם הגבול של הכנסת תומכי טרור לממשלה נפרץ על-ידי ממשלת השמאל (ייזכר לרעה נתניהו שהגה את הרעיון ומצד שני ייזכר לטובה בצלאל סמוטריץ', ששמר אמונים למדינה). הליכוד, שלא היה מוכן להשלים עם עריקת רוב חברי הכנסת של ימינה והפיכת תוצאות הבחירות, קלקל גם הוא את כללי המשחק. הוא הרשה לעצמו להפריע לפעילות הכנסת, במקום לנהל מאבק אופוזיציוני מכובד. סביר שממשלת השינוי הייתה קורסת באותה מהירות, גם ללא התנהגות מבזה זו של הליכוד, הציונות הדתית ושאר מפלגות האופוזיציה. מה שהפיל את הממשלה, זה חוסר יכולתהּ לעמוד בהבטחותיה לחברי הכנסת מטעם ימינה, שנשארו מחויבים לבוחריהם הציונים דתיים. בבחירות האחרונות ניצח המחנה הלאומי, אולם השמאל איננו מכבד את תוצאות הבחירות ונוקם על ההתנהגות המבזה של הימין בזמן ממשלת השינוי. יאיר לפיד ניסה לעורר מרד, עוד לפני הקמת הממשלה וודאי בלי לתת לה מאה ימי חסד, כמקובל. אך אז התברר שמי שטרח להצביע ללפיד, לא מוכן ללכת לכבוש את גבעת הקפיטול. בניגוד לדונלד לפיד, רוב מנהיגי השמאל כולל פרופ' אהרן ברק ואנשי תקשורת, חיכו בסבלנות לרפורמה הדמוקרטית במערכת המשפט, תוצאה הכרחית של תוצאות מערכת הבחירות, ורק כאשר היא החלה, הם פתחו בהמרדה. פרופ' אהרן ברק נתן את האות לתחילת ההסתה. אחריו שני עורכי דין דיברו על שימוש בנשק חם. השימוש במונח "הפיכה משפטית" נועד לחמם עוד את האווירה, למרות שברור שמדובר בסך-הכל בביטול המהפך של אהרן ברק. גם כאשר התברר שההסתה הפכה לסכנה, בשמאל ממשיכים ללבות את האש. יאיר לפיד קורא להפסיק את השיח האלים, אבל באותו משפט ממשיך ללבות אותו. הנשיא בוחר לקרוא לממשלה לעצור את מלוי תפקידהּ, במקום לקרוא לשמאל להפסיק את ההסתה. לאור המחויבות העמוקה של הנשיא הרצוג למחנה השמאל-ערבים, הוא מחויב לעידוד המרד. בינתיים גם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות איננה נוהגת כמבוגר האחראי. ראוי לציין לזכותו של אהרן ברק, שלאחרונה הוא הבין את טעותו והביע התנגדות לחסימות הכבישים (נתעלם מהאפשרות שזה רק מס שפתיים ולמעשה אהרן ברק לא ידאג לעצור את ההסתה). כיוון נוסף של מתקפה הוא הנושא הכלכלי. למרות שבית המשפט העליון הצליח לקומם הרבה אנשי עסקים, בנושא הלכת אפרופים ובהתערבויות שונות בהחלטות הממשלה, אנשי עסקים תומכי שמאל משתמשים בכוחם על-מנת להלך איימים על הממשלה ואף לפגוע בכלכלת ישראל, בינתיים ללא הצלחה. הם לא נרתעים אפילו מלטעון שהרפורמה הדמוקרטית במערכת המשפט תפגע בכלכלה. כמשקיעים בבורסה הם כמובן מצביעים ברגליים על ההפך. דבר זה מתבטא בהפסקת הירידה במניות עם התקדמות הרפורמה המשפטית. יאיר לפיד מגדיל לעשות ומתאמץ לשכנע משקיעים להוציא את כספם מישראל. אם הוא איננו ראש הממשלה, אז עדיף להזיק לכלכלה. אדם שמקשיב לתקשורת חושב שפרץ מרד של ממש. אולם מי לא הגיע? הציבור! בעוד השיח שמובילים הפוליטיקאים מן השמאל ואנשי התקשורת הוא שיח מפלג, האנשים הפשוטים יודעים להסתדר. אנשי ימין בדרך כלל נמנעים משיחות פוליטיות עם אנשי שמאל. בחתונות משפחתיות אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות מתעלים על עצמם ומכבדים את בני משפחתם הדתיים. כולם מנסים להמשיך לעשות דברים טובים ולקדם את מדינת ישראל. בכל אופן, אין ערובה שכך המצב ישאר. למנהיגי השמאל יש השפעה והם עלולים לסחוף אחריהם ציבור גדול, גם אם כרגע רק מעטים מתייחסים ברצינות לזעקות השבר. בינתיים המשטרה נוהגת בכפפות של משי כלפי מפגיני השמאל וכך עשרות בודדות של מפגינים מצליחים לחסום את כביש מספר 1. התנהלות מחוכמת זו של המשטרה ראויה לשבח ועשויה למנוע ממנהיגי השמאל להוציא את אנשיהם מתרדמת החורף, אולם לא תוכל להמשך עוד הרבה. בכירי המשטרה והשב"כ מחכים עם היד על הדופק ובשלב מסוים חוסמי כבישים ומסיתים לרצח עשויים למצוא את עצמם בתאי מעצר. בכל אופן שסע בעם יש ואותו אין בכוחם של כוחות הביטחון לעצור. לשופטים יש כוח להרגיע את האווירה, אבל מה הם ירוויחו מצעד כזה? שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקוב טירקל ניסה לעצור את ההסתה ואף לעודד את הממשלה להמשיך ברפורמה הדמוקרטית במערכת המשפט. למרבה הצער, דברי טירקל לא זכו לפרסום הראוי. נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות יכולה להוריד את גובה הלהבות בקלות, אבל נראה שהיא מעדיפה להסלים את המצב, שכן היא דוקא בוחרת לדון על הוצאת נתניהו לנבצרות, דבר שאיננו בסמכותהּ ורק יפריע לממשלה להשליט סדר. במצב זה, עומדות בפני הממשלה שתי דרכים עיקריות להרגיע את המצב: א. מציאת גורם אחראי בעל השפעה בשמאל הישראלי. ב. קידום הרפורמה הדמוקרטית במערכת המשפט במהירות האפשרית (מיד אחרי סיום החקיקה, ימצאו נושאים חדשים לעסוק בהם והנושא ירד מסדר היום).