בכל פעם שבה השלטון עובר משמאל לימין, למרות שהימין מעולם לא שלט באמת, נשמעות זעקות שבר מצד המחנה המפסיד, בטענה כאילו קץ הדמוקרטיה הגיע. ואז מתחיל מסע הפחדה: להחליף את העם, מלחמה בפתח, ניתוק בינלאומי בפתח, משבר כלכלי בפתח. אבל העם, הבריא יותר מן האנרכיסטים - עריצות המיעוט - לא התחלף. במקום מלחמה,
מנחם בגין הביא שלום; במקום ניתוק בינלאומי,
יצחק שמיר העלה ארצה כמיליון עולים ששינו לטובה, לבלי הכר את פני המדינה, כלכלתה ותרבותה; במקום משבר כלכלי
בנימין נתניהו הביא פריחה ושגשוג. אבל, השמאל אינו מתבלבל, וממשיך להפחיד ולהסית.
ותמיד השמאל מזהיר מפני פגיעה בדמוקרטיה, ומציג את עצמו כמגן הדמוקרטיה וכרודף שלום. לא נשכח ולא נסלח כיצד ממשלתו הקיצונית של רבין המומרץ דיברה על ייבוש יישובים וחתמה ב-1993 על הסכם הדמים שהוביל למלחמת אוסלו ("אינתיפאדה"), למרות האזהרות בזמן אמת מפני המלחמה הצפויה. לא נשכח ולא נסלח כיצד ב-2005 ממשלתו של שרון האתרוג התעלמה מסקר מצביעי הליכוד, החליפה רמטכ"ל, שטפה את מוחם של חיילים ("הכנה מנטלית"), והכל לצורך ביצוע הגירוש האכזרי של רבבת יהודים מבתיהם בארצם, ויישמה את המעשה האנטי דמוקרטי לקול מצהלות השמאל "הדמוקרטי", שאימץ את האתרוג אל חיקו ודאג להפסקת חקירתו. האתרוג הדורסני הפך ל-9D בשירות השמאל.
ניסיון אישי: ערב הגירוש ובמהלכו עצרה המשטרה אוטובוסים בצפון הארץ כדי למנוע הגעתם של מפגינים דרומה. אני אישית עוכבתי במחלף לוד על כביש 1. בחיפוש בלתי חוקי במכוניתי הוחרם "חומר תעמולה", צילומי מאמרים שלי שנועדו למסירה לחברי הכנסת. במהלך הגירוש הדורסני, חבריי ואני, חברי הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, נעצרנו בדרום הארץ והובלנו לכלא. מצורפת תמונה של שניים מחברי הנהלת חוג הפרופסורים לאחר לילה על רצפת הכלא. לא ניתן לנו הסבר או מסמך כלשהו לגבי מעצרנו ו/או לגבי שחרורנו מהמעצר. החוקר "שלי" חזר שוב ושוב על שאלתו: "כיצד אתה מעז לבוא עם חולצה כתומה"? בג"ץ או מי מן הארגונים המתיימרים להיות ארגוני זכויות האדם לא השמיעו את מחאתם. הגירוש היה הדבר החשוב. הגירוש קידש את האמצעים.
הרפורמה המשפטית הנוכחית חשובה ביותר, אחרי המהפכה המשטרית מבית מדרשו של
אהרן ברק שבוצעה לפני כשלושים שנה, ויש להמשיכה ולא לתת לה להתמסמס. אין מניעה, ואפילו חשוב, להידבר תוך כדי ביצוע הרפורמה. חזקה על
יריב לוין שבהמשך הדרך יוציא ממנה כמה "עזים" שכלל בה.
הערה לסיום: אסור לערב את נשיא המדינה במחלוקת החריפה. אם יירד ממעמדו הרם הוא למעשה יבחר צד במחלוקת ואף יסייע לאותו צד, וכך יישחק מעמדו. זה מה שקרה לנשיאת בית המשפט העליון, כאשר נשאה נאום פוליטי מפלג.