שלוש פעמים בשנה עלו אבותינו אל הר-הבית שבירושלים - בפסח, בשבועות ובסוכות - ומחר נוספה להן הרביעית, להגנת הרוח הדמוקרטית המצויה בליבת היהדות והוסתרה בידי בני החושך. אנו עולים מחר באהבה גדולה לעיר הנצח שהיא לעולם "ירושלים של זהב", אבל בימים אלה כשהממשלה פתחה באש על מדינת ישראל היא בבחינת "ירושלים שאיננה עוד". אנו רוצים להחזיר לה את עטרתה, את כבודה, את קדושתה, את "נכון יהיה הר-הבית בראש ההרים ונהרו אליו גויים רבים" ללימוד ולחסד ולרחמים.
יותר מכל אני מקווה שכאשר נעמוד שם מול מכונת הרעל והרשע והזדון והדיכוי הפנימי נוכל לומר לה, לירושלים, "שאי סביב עינייך וראי - כולם נקבצו באו לך". אני תפילה שנגיע בהמונינו, נערה ונער, ישישה וישיש, מכל המגזרים.
ראש משולש הרשע בנימין נתניהו ניסה לגייס כלכלן בולט כנגד רוב מכריע, שיצדיק את הנזק הנורא שהוא גורם למשק הישראלי, לכל מדענית ורופא, הנדסאית וחשמלאי, מורה וחרט, לוחמת וצוללן, ולא עלה בידו. דיבר על ליבו של לורנס סאנדרס, לשעבר שר האוצר האמריקני והנה סיפור בלק-בלעם. רק הפוך. ביקש לברך את הרוע ויצא מקלל.
חושך משתלט על-כנסת ישראל, ובכל הקואליציה הסדומית הזאת טרם נשמע קול צלול יחיד אשר יאמר בכל מחיר, גם במחיר של הדחה מהרשימה לכנסת הבאה - "עד כאן". אין. אפילו לא צדיק אחד. לכל היותר כמה צדיקים ברמז ובלחישה.
לקראת מחר נאמר לך ירושלים אהובה - "עומדות היו רגלינו בשערייך" ובפינו פירוש נוסף למשמעות המלים "העיר שחוברה לה יחדיו". לא רק חוברה לה יחדיו בין מזרח לבין מערב אלא בין העדות והמגזרים. חוברה לה יחדיו תוך דחייה של הזדון להבטיח את שלמות העם כדי להמשיך ולבדוק ולהתווכח ולהכריע, אבל בהסכמה רחבה, ברוב מיוחס, לא כגנבים בלילה ובאלימות פרלמנטרית מהסוג שמובילים יריב לוין ושמחה רוטמן.
יחד, כיפות וחילונים, אוהבי הארץ הזאת והשפה העברית ללא תנאי, נכדים מכל המגזרים שהלכו בלילות חשוכים בוואדיות ובימי שרב סמוך לגדר בוערת להגן על האומה ונבקש בלחש: "והעבר ממשלת זדון מן הארץ".
לא ממשלה ימנית באנו להפיל. לא מפלגה באנו לגרש. אלא את העשבים השוטים אשר השתלטו על מדינת ישראל והם כה סטו מתפישת הרב אברהם יצחק הכהן קוק ומנחם בגין.