לכל אלו השועטים קדימה לקידום הרפורמה המשפטית, ביודעם שנושא זה קורע את העם שלנו מבפנים, אני מבקשת שיעצרו רגע וייזכרו. שייזכרו בסבא רבא שלהם, או של מישהו אחר, שחווה אנטישמיות ופוגרומים באירופה, עלה ארצה והקים בתוך השממה, הביצות והמחלות קיבוצים, מושבים וערים. סבא רבא שעשה זאת במאמצים עילאיים, ושילם על כך מחירים כבדים של שכול ועצב. קורבנות מהקדחת, מהמאמץ האדיר, ומסכסוכי הדמים עם השכנים.
שיעצרו רגע וייזכרו בסבא שלהם, או של מישהו אחר, שהצליח להינצל מהתופת הנאצית, חבול בגופו ובנפשו, אך כעוף החול בנה משפחה חדשה, וחברה חדשה, וצבא חזק, ומדינה יהודית עצמאית, שהיא התגשמות חלום הדורות. שיעצרו רגע וייזכרו בסבא שלהם, או של מישהו אחר, שהגיע עם משפחתו בדרך לא דרך לארץ ישראל מארצות האסלם, עזב הכל מאחוריו כדי להיות יהודי גאה במדינת ישראל. למרות שמציאות החיים בארץ לא חייכה אליו, הוא היה חדור בתחושת ציונות ושליחות, בנה מחדש משפחה וחיים, כי ידע שאין לו ארץ אחרת.
אני מבקשת שיעצרו רגע וייזכרו בחברים שלהם, או של מישהו אחר, שגופותיהם נותרו בשדות הקרב במלחמות ישראל. בחיילים ששילמו את המחיר היקר ביותר כדי שהמדינה שקמה בנס לאחר אלפיים שנות גלות, תהיה מדינה יהודית עצמאית וחזקה. מדינה הבנויה על חוסן לאומי שאינו ניתן לערעור והוא תנאי להמשך קיומנו כאן בארץ. בכל אלו שייזכרו - רגע לפני שהם מדרדרים את המדינה לתהום של שנאת אחים, התפוררות האחדות הלאומית, וסכנה ממשית לעצם קיומנו כאן.