שמעתי לאחרונה את רביב דרוקר מדווח בערוץ 13 על נושא הרפורמה המשפטית של השר לוין - דברים מלאי סילופים, הטיות וחצאי-אמת. דרך זו אינה תורמת לקידום פתרון ואפשר שהיא מייצגת אפילו מגמה הפוכה. למי שעוקב אחר ערוץ 13 ברור כי הוא מייצג בהתמדה ובקנאות יתרה את יריבי גוש "הימין" - מערך המתנגדים לרפורמה ומצדדי האנרכיה, שאינם מוכנים לפשרה ופניהם לתכתיבים אולטימטיביים. עמדותיו של לפיד - שעטה לאחרונה את דמות "נביא הזעם והחורבן" ודחה הדברות ופשרות מכל וכול - הן אלה שמייצגות את עמדת הגרעין הקשה של האופוזיציה. אין פניהם של חסידי מורשת אהרן ברק - מסלפי מהות הדמוקרטיה ורודפי ההגמוניה הסקטוריאלית ברבע המאה האחרון - לשיח מפשר כי אם לשלטון מוחלט במדינה. דמוקרטיה, לדידם, היא מנגנון להקלת ושימור ההשתלטות הדיקטטורית של האוליגרכיה הוותיקה על המדינה.
שגיאה קשה מצד הנשיא הרצוג הייתה שקבל על עצמו עמדת מפשר כביכול ותחת לחץ האופוזיציה הביע בפומבי עמדה מתחשבת מדי בצד אחד. עמדה כזו מעוררת חוסר אמון וחשד ופוגעת בסיכויי התיווך. כנשיא עליו להיזהר במהלכיו לא רק בגלל צורכי הפישור אלא בכדי לא לפגוע במעמדו כנשיא גם לעתיד. תווך חייב לקדם פשרה ואל לו לאמץ במלואה את עמדת אחד הצדדים. התוכן ולא גורם הזמן הוא המדד הקריטי בדיון זה. כ"כ הייתי מצפה מהנשיא לשמר ולטפח את כבודה של הכנסת ולא להתיר לשום גורם - אפילו לא לנשיאת העליון - ללגלג על המוסד המחוקק של ישראל מטעמי נוחות פולמוסית או תכססנות פוליטית.
דבריו הפומביים האחרונים של הנשיא אמש (12.2.2023) מצטיירים כרוויזייה של דבריו הראשונים. ובכל זאת שגה שוב כאשר הציע להפסיק את פעילות החקיקה כחלק מתהליך ההדברות, שעה שהאופוזיציה ממשיכה במחאותיה, והרשות המשפטית בהנהגת בג"ץ ממשיכה ביישום המהפכה השיפוטית של ברק שהיא יסוד היסודות המוצהרים של מחלוקת זו. על א-סימטריה זו הגיב שר המשפטים באותו אופן שהגיב עקרונית אחרי דבריו הראשונים של הנשיא - עצירה אינה דרושה להידברות ואינה חלק ממנה; ההידברות היא על התכנים ולא על הפרוצדורה, ואולטימטום אינו חלק מהידברות קבילה. לכן תמשך הפעילות לקידום תוכנית הממשלה אבל לא יקודמו תהליכי האישור בכנסת אחרי ההצבעה על הטיוטה הראשונה, כל עוד תתקיים הידברות יעילה ובתום-לב. דומה שהאופוזיציה עדיין אינה משוכנעת שהיא רוצה בהידברות ונותר להמתין ולראות לאן יתפתחו הדברים אחרי ההצבעה המוקדמת בוועדת החוקה. לאחר שהוזמנו נציגי האופוזיציה להציג דעותיהם ועמדותיהם בוועדת החוקה של הכנסת - המקום הראוי ביותר לדיונים בנושאי חוק, חקיקה ויחסי הגומלין ביניהם - סרבו הללו ודחו את ההזמנה. צדק שר המשפטים בסרבו לעכב את פעילות הכנת החקיקה רק מפני שהאופוזיציה נוהגת כארגון סחטני המבין ומנסה לנווט את פעולותיו באמצעות כוח, אנרכיה ואלימות.
1כל עוד תתמיד הממשלה בדרך מימוש התחייבויותיה לבוחרים, אחוש כי הָצבעתי עבורה בבחירות האחרונות הייתה מוצדקת. נחישות והתמדה הן יכולות חשובות לממשל מדיני בכל מבחן ומול כל אתגר. באין פשרה אמיתית על סדר היום, קיום הרפורמה הוא אחד מארבעת הנושאים המרכזיים המצדיקים את קיומה של ממשלה זו, ובשעה זו אולי החשוב שבהם.
מאחר שדברי הנשיא נאמרו ביום א' 12.2.2023, בערב והאופוזיציה ארגנה הפגנות רבות היקף ליום ב' 13.2.2023, לא נותר זמן לנסות ולעכב את זני המהלכים, והם יתקיימו כמתוכנן, אך כאמור אין בכך מניעה לקבל את פשרת הנשיא ולהמשיך עימה מכאן ואילך. זמן איכות ארוך יותר יעמוד לרשות הדיון עד "לקריאה השנייה" ותיקונים נוספים אפשריים גם בין "השנייה" "לשלישית". השיח המתלהם על "ריצת אמוק" הינו עורבא פרח - חלק מהל"פ של האופוזיציה, תומכיה ויריבי הממשלה הנבחרת, אשר סרבנותה הטוטאלית היא המכשול להידברות ופשרה.
על הציבור והאופוזיציה לדעת שמניפולציות ההשתלטות על השלטון מצד אהרן ברק ותומכיו ב-25 השנים האחרונות היא למעשה ה"הפיכה המשפטית".
2 שכן שום חוק אינו מתיר אותה במפורש ושום פרשנות משפטית חד-צדדית אינה מצדיקה זאת; מדובר בשרירות לב בצורתה הגסה ביותר.
משמעות הרפורמה היא תיקון הקילקולים של אותה "הפיכה משפטית" ושלטון החד-צדדיות. מטרתה היא החזרת המדינה לפסים המוסכמים מן הימים שקדמו לחוק "כבוד האדם וחירותו". ממליץ לאופוזיציה לרדת מעץ "האנטי" ולהבין שבדמוקרטיה אין כפיית דעות על הזולת ולמיעוט אין זכות וטו על הרוב.
אם יאחר המיעוט האופוזיציוני ליטול חלק במשחק הדמוקרטי (לא האנרכיסטי), עלול הוא לאחר את הרכבת הואיל ותהליך ההחלטות יתקדם עד סיומו גם אם יתמיד בסרבנותו. סבב העידכונים הבא יהיה - ככל הנראה - רק בעוד מספר שנים וישקף את הניסיון והלקחים שייצברו בקדנציה הנוכחית. לעומת זאת לכשיתעשת ויצטרף לדיון בתום-לב, ימצא מקום מכובד לתרומה קונסטרוקטיבית כבר בשלב זה.
3הניסיונות לעכב את הרפורמה בטענות שווא ובגיוס סקטורים כלכליים וחברתיים להמצאת נימוקי סרק על סכנות בלתי מוגדרות הקיימות כביכול ביישום תוכנית שטרם הושלמה, הם חבלה מכוונת בזכותה ויכולתה של הממשלה למשול.
4 על כן הענות ללחצי האופוזיציה, בעיקר תומכיה מבחוץ, היא מלכודת פוליטית.
במצב המחלוקת הקיים "לימבו" הוא הבחירה הגרועה ביותר.