שר המשפטים יריב לוין אינטליגנטי. אך מה באשר לאינטליגנציה רגשית? הוא חדור מטרה, אך "צר עולמו כעולם נמלה". בזירה הציבורית, לפחות, יש לו בעיה ביחסי אנוש. כי אדם פתוח, בוטח בעצמו, לא היה נאטם במשפט יהיר שלא יעכב את חוקי הדרקון שלו "אף לא לשנייה אחת" ומסרב לדון בערעור על מהלכיו. ממה הוא פוחד?
הרי הטעם הטוב היה מחייב שידחה את ההצבעה עליהם לבקשת הנשיא יצחק הרצוג לחמישה ימים, ויקיים (כאילו) דיון, ויחזור לדרך הרע. אך לא, הוא חושש ממשהו. אם אינו חושש כי אז לוין הוא אדם כוחני מבחינה פוליטית-מילולית. אפילו אלים מבחינה פרלמנטרית. מנומס בסגנונו וגס רוח בהתייחסות לתביעות סבירות.
אלימות זו נחשפה כבר כאשר יעץ ליולי אדלשטיין להפר את הכרעת בג"ץ בעניין כינוס הכנסת לדיון. אותה עצת אחיתופל פסלה אותו באורח מוסרי מלהיות אי-פעם שר המשפטים, אבל אצל בנימין נתניהו הערך העליון והיחיד הקובע הוא מי נאמן לו.
לוין למד בתיכון בויאר בירושלים. בצה"ל היה ג'ובניק. כנראה מוצלח. גם בחיים האזרחיים. מישהו שמע שחרש תלם? ירה בתת מקלע? שוטט כנכדי בגאיות ובוואדיות חשובות ומעבר לגדר האש והעשן בעזה להגן על ישראל?
הוא היה מיד גם לג'ובניק אזרחי. משסיים לימודי משפטים והפך לעסקן. משהו בלשכת עורכי הדין. לפני יותר מעשור קיבלתי בהדלפה מרשימה מסמך סודי של המשטרה. היא הקליטה כחוק את החשוד, הנאשם ולבסוף העבריין דוד אפל, שידע בקצה הדרך תקופה ארוכה בכלא. לוין נשמע שם כמו וסאל שלו. הוא יצביע לכל מיני תפקידים בעבור מי שאפל יורה לו (אחר כך טען כי הפר את התחייבותו לאפל).
הדלפתי את המסמך לעיתון הארץ ועיקר תכנו פורסם בעמודו הראשון, ולפני כשבועיים גידי וייץ חזר והרחיבו בכותרת בולטת. באותה עת - בעוד מנחם (מני) מזוז מכהן כיועץ המשפטי לממשלה - קמתי ממיטת חליי ונסעתי לירושלים להציג את המסמך לבכירי הפרקליטות. לא הייתה במידע על לוין עבירה. היה רק מיאוס.
איני יודע כיצד הוא בחוג משפחתו ובין חבריו. ייתכן שחביב ואפילו עם הומור. הרבה קשוחים ורשעים מתנהגים באורח נעים בבית. חוג בני משפחתו אינו מעניין אותי למרות שרעייתו היא בתו של ח"כ יעקב שמאי המנוח, איש הליכוד, נציג עובדים, אדם חביב מאוד.
אני מסתפק בסיכום לעצמי שלוין הוא איש ציבור מסוכן. הוא העונש שלנו. ובהרהור חצי פילוסופי תוהה, האם אפשר שחטאנו ומגיע לנו עונש בדמותו?