שאלתי הראשונה לרב אבידן הייתה בכול הנוגע להשראה לתפיסה הליברלית של דתיים בגוש-עציון, כמו רבה של "תקוע" השכנה, הרב פרומאן, והרב עדין שטיינזלץ זכרם לברכה. בתשובתו הוא הביא לדוגמה גם את הרב שלמה ריסקין, מייסד היישוב אפרת, שהוא רב עם מטען גדול של תפיסות ליברליות, שתמיד דאג לכונן יחסים טובים עם הפלשתינים ככול שניתן (הרב שלמה הכהן ריסקין,יליד ארה"ב, הוא הרב לשעבר של המועצה המקומית אפרת ומייסד מוסדות "אור תורה סטון". מרבני האורתודוקסיה המודרנית שבציונות הדתית, צ.ג).

הדת שבשמה מנסים להרוס חברה - יכולה לשמש גורם לסובלנות

הואיל והנזק שזוממי ההפיכה המשפטית גורמים הוא לא רק ברקמה הדמוקרטית אלא גם בדת היהודית, שעוכריה מתיימרים להגן עליה, ביקשתי לדעת האם אכן זאת דמותה של הדת או שמא היא יכולה להיות ההפך מזה. על כך משיב הרב אבידן: "אני חושב שהדת בהחלט יכולה להיות קטליזטור לסובלנות ולדו-שיח, לא בעיקר בשל היותנו זרים בפזורה, אבל כן בגלל שיש לנו שיח דתי משותף עם הציבור המוסלמי, ויש הרבה נקודות השקה בין הדתות והאמונות. בנוסף לזה, התורה שָבָה ומדגישה את חובתנו כלפי הָגֵר, דהיינו, מי שלא יהודי שחי בתוכנו, וזה מעבר לסובלנות. לפי ההלכה, כל מצוות הָחֶסֶד שיהודי חייב כלפי יהודי אחר, הוא חייב גם כלפי גֵר תושב, דהיינו, חובות מוסריות שהם מעבר לחובה המוסרית הרגילה בין בני אדם". הוא מוסיף ואומר שיש לא מעט אירוניה שהמפלגות הדתיות היום - החרדיות, וחרדליות, מדברות כביכול בשם הדמוקרטיה, כשהם בעצמם לא מזדהות עם הרעיון, ושהן בהחלט רואות את משפט התורה מעל לדמוקרטיה. ביהדות, הכללים של צדק ומשפט הם מעל, אפילו מעל למלך. גם המלך כפוף לחוק ולהלכה כמו אדם רגיל. הרעיון של הפרדת רשויות, והרעיון של זכויות לכל אדם באשר הוא אדם הנברא בצלם אלוקים - אלו רעיונות שאדם כמוהו שואב מהיהדות, ולא מחוצה לה.

הכפייה הדתית משניאה את היהדות על העם.

אשר לכפיה דתית, הרב אבידן נחרץ מאוד בדעתו: "אני בהחלט שותף לסלידה מכפייה דתית, וחושב שיש חילול השם נוראי בצורה שבה המפלגות החרדיות מציגות את היהדות. בעיניי, היהדות החרדית איננה מייצגת "תורת חיים", אלא תורה שלא עולה בקנה אחד עם חיים בעולם הזה. לגבי חוק החמץ כמובן שאני מתנגד. דברים כאלו רק גורמים נזק לדת. אני לא מבין מי מרוויח מזה. זו עוד דוגמה לכוחנות ושכרון הכוח שהשתלט על הציבור הדתי. זה ממש ההפך מהדת, וההפך מדרך התורה. זה להשניא את הדת על העם". תהיתי לגבי השינויים שחלו בארץ הן בקרב הקהילה החרדית, שהייתה בעבר אוניברסלית ולא לאומנית, והן בקרב הדתים לאומיים, אשר נציגי שניהם חתומים על מגילת העצמאות ועכשיו חותרים תחת אותן אושיות של המדינה. "לא הייתי מגדיר את החרדים כקהילה אוניברסלית, הם היו תנועה מאוד מאוד פרטיקולריסטית", אומר הרב אבידן ומוסיף "אבל נכון שהם היו גם אנטי-לאומיים ואנטי-ציוניים, והם עדיין". עם זאת במענה לשאלה שלי הוא מעיר: "אכן חלה מהפכה מאוד משמעותית ומעניינת ביחס של החברה החרדית למדינה. מאז הכניסה של החברה החרדית לפוליטיקה, במובנים מסוימים הם הפכו להיות "ציוניים", זאת אומרת, להרגיש בעלי הבית, במקום להרגיש שהם עדיין בגלות, תחת חסות של ממשלה נכרית. יחד עם זה, ועם השנים, הם גם הפכו להיות בעלי ברית של הימין, ובכך, כאילו ימניים. מצד שני, המפלגות החרדיות עדיין מתפקדות בעיקר כשתדלנים שבעיקר מה שחשוב להם זו טובתם של הקהילה שלהם, ולא אחריות כלל-ישראלית. יש לא מעט סתירות פנימיות הקיימות בהתנהגות של המפלגות על בסיס המתח הזה".

"הציונות הדתית" היא לא ציונית והדתיות שלה אינה עומדת במבחן הזמן

אשר לשינויים בקרב הקהילה הציונית הדתית לאומית לדעתו, לאחר תהליכים מורכבים במשך השנים, הציונות הדתית בעצם אימצה לחלוטין את תפיסת העולם של הציונות החילונית, דהיינו, שאנחנו חייבים לדאוג לעצמנו, ושאנחנו תלויים בכוחנו ובעוצם ידינו. זאת אומרת, עיקר השאלה הפכה להיות שאלה של כוח ושל שליטה ו"ריבונות", ובמדרון חלקלק של שנים, הגענו לתפיסות לאומניות וגזעניות של "עוצמה יהודית". כמובן, שהתפיסה הזאת קיבלה חיזוק מתפיסות דתיות מסוימות שקיימות על זכותנו לארץ הזאת, ולעליונותו של עם ישראל. ומה שנקרא "הציונות הדתית" ברשותו של בצלאל סמטריץ', תהי הסיבה אשר תהיה לקיומה - בעיניו זאת לא הציונות הדתית, והעובדה שמה שיכול היה להיקרא "ציונות דתית" כמו תנועת "מימד" בראשות הרב מלכיור, והיא נעלמה, זאת טרגדיה בעיניו. ככול הנראה יש איזו סתירה אינהרנטית שמי שדעותיו מתאימות ל"מימד", כבר בהגדרה מרגיש פחות מחויב להצביע דווקא הצבעה מגזרית. "מדוע הפגנתם נגד הממשלה? האם נגד אלמנטים ספציפיים בחוקים שהם מתכוונים לחוקק, כמו במערכת המשפט? האם נגד ההרכב של ממשלה זאת, שכוללת ללא צל של ספק גופים גזעניים"? שאלתי. על כך הוא השיב: "אנחנו הפגנו נגד הרפורמה המשפטית במתכונתה הנוכחית, בדרך שהיא מובלת שגורמת קרע נוראי בעם. בתוך המטרייה הגדולה הזו, הרבה מאוד דעות יכולות לחסות. אנשים שתומכים ברפורמות מסוימות, אבל לא בקיצוניות הזו, או לא בפזיזות הזו, או לא בהקשר של ניגוד עניינים כמו שקיים כיום, גם אנשים שתומכים בממשלה וגם מי שמתנגד אליה, וכאלה שסולדים מהגזענים והגזענות הן פחות והן יותר". אם נזדמן לי רב דתי ליברלי ודמוקרט, מטבע הדברים ששאלתי אותו, לגבי העתיד שלנו כאן, גם אם הנושא של הרפורמה המשפטית ימצא פתרונו, מה לגבי העתיד המדיני - היחס לפלשתינים. האם הוא בעד קיום מדינה פלשתינית לצד ישראל כערובה לקיום מדינה יהודית. וזאת הייתה תשובתו: "אגיד בכנות שאיני יודע. אני מאמין בזכותנו לקיים מדינה יהודית. איני מאמין שאנחנו יכולים לספח את יהודה ושומרון אבל לא לתת זכויות אזרחיות לתושביה. מעבר לזה - אני בהחלט בעד שיח, הידברות, היכרות, ובניית גשרים וקשרים בין העדות והדתות".

הרב אבידן פרידמן

אבידן פרידמן נולד בקנדה, למד תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה, תואר שני בחינוך יהודי, והסמכה לרבנות בניו-יורק. עלה ארצה עם אשתו דבורה ו-2 ילדים ב-2010, ומאז התווספו עוד 3 צברים. מתגורר באפרת. מייסד ומנכ"ל עמותת ינשו"ף, הפועלת לעצור ייצוא נשק ישראלי למשטרים רצחניים, ורב ומחנך בתיכון הרטמן בירושלים. הוא חבר בארגון הרבני "בית הלל". התיכון התורני-ניסויי הרטמן לבנים הוא חטיבת ביניים ותיכון לבנים הנמצא בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים. הוא מחנך ליהדות מודרנית, למצוינות אקדמית, ולערכים ואחריות חברתית. כממשיך את דרכו החינוכית של מייסדו, הרב פרופ' דוד הרטמן ז"ל. תיכון הרטמן נותן משקל מיוחד ללימודי היהדות, תוך מתן דגש על ההתמודדות המאתגרת והשילוב הפורה בין היהדות האורתודוקסית-מודרנית לבין ערכים של תרבות דמוקרטית וליברלית.

אולי מן המציאות הקשה והמסוכנת, שבה נמצאת החברה היום ובעקבות המחאה הציבורית שאין לה תקדים, תצמח לנו לא רק חברה בעלת מודעות עמוקה יותר לכורח בעמידה על המשמר המדינה כיהודית ודמוקרטית, אלא גם ציבור דתי ליברלי, שהוא לא לעג וחרפה לעם היהודי אלא מופת ליהדות בת זמנינו.