רשימת המתנגדים לרפורמות המשפטיות הולכת ומתארכת. הקמפיין המגמתי שמובילה האופוזיציה זוכה להצלחה עצומה. במיוחד בהעדר הסברה נכונה ויעילה מצד נציגי הממשלה. גם פרופ׳ יובל הררי, מגדולי ההיסטוריונים, הצטרף למתנגדים. לפי הררי, בעוד זמן קצר ירד המסך ואנו נהפוך מאזרחים חופשיים בדמוקרטיה תוססת לנתינים בדיקטטורה. נקודת המוצא של פרופ' הררי לפיה גוש הימין מבקש בכוונת זדון להרע לציבור ולמדינה מולידה מצידו אזהרה שגויה לסוף הדמוקרטיה (מאמרו ב-ynet). ולא כך הדבר. בדמוקרטיה שלנו העם הוא הריבון. והוא בוחר את נציגיו לכנסת. ומתוכה קמה ממשלה. הכוח נתון בידי העם שיכול להחליף מנהיגיו - והיו דברים מעולם. איש לא יוכל לגזול מאתנו את הדמוקרטיה. מדינת ישראל הייתה דמוקרטית לפני ההפיכה שהוביל אהרן ברק ותהיה דמוקרטית גם עם יישום הרפורמה המשפטית. טובת הציבור מחייבת ביצוע רפורמות. וזה תפקידן של הכנסת הנבחרת והממשלה שהוקמה. מתנגדי הרפורמות הם שבוחרים לפגוע במדינה ובציבור כדי לסכל בכוח מהלכים חוקיים שמבצעת הכנסת/הממשלה הנבחרת. לשם כך הם מגייסים עיתונאים ופרשנים בכלי תקשורת זרים, ואלה בתורם מפרסמים ומזהירים - משל או-טו-טו יורו בנימין נתניהו ויואב גלנט להקיף את מגדלי היוקרה בתל אביב בטנקים כדי לעצור את מצביאי האופוזיציה. הדרך הנכונה להשפיע אינה להוציא דיבת הארץ רעה ולגלגל כדור אש שייפגע בכלכלה ובמעמדה של ישראל, אלא לקיים הידברות, בניסיון להגיע להסכמות רחבות. הימנעות מכך מובילה למסקנה ברורה: ראשי האופוזיציה, ובראשם לפיד-גנץ-ליברמן ושות׳, אינם מקבלים תוצאות הבחירות ולכן מנסים להפיל את הממשלה הנבחרת. יאיר לפיד ואביגדור ליברמן התבטאו פעמים רבות בדבר הצורך להגביל את כוחם של בית המשפט העליון ושל היועץ המשפטי לממשלה. עכשיו, מטעמים פוליטיים וציניים, הם וטוענים הפוך. כל מי שעיניו בראשו יכול להבין: הדיון האמיתי בהצעות חוק נעשה לאחר קריאה ראשונה בכנסת. וזה המצב עתה. קרוב לוודאי: שתחי הצעות החוק שעברו קריאה ראשונה ילובנו וירוככו באופן מהותי. גם בשל לחצים מתוך הקואליציה בכלל ומהליכוד בפרט. לדוגמא: 15 שופטים לפסילת חוק מתוך הרכב 15 - לא יהיה. את זה מבינים גם לוין ורוטמן. הרכב הוועדה לבחירת שופטים טעון שינוי מהותי, כדי לסכל פוליטיזיצה מצד השופטים החברים בוועדה - פוליטיזציה שהגיעה לשיאה בתקופת אהרן ברק ודורית ביניש. גם בתקופת הנשיא אסתר חיות נמשכה מגמה זו. לדוגמא: חבירתם של השופטים עם שר המשפטים אבי ניסנקורן ומינוי 61 שופטים, במכה אחת, במה שנראה כמחטף, בלי דיון רציני ומעמיק. מי שרוצה להבין מדוע חייבים לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים יכול ללמוד מהתנהלותה המושחתת והמופקרת של דורית ביניש. והיא לא היחידה. ראו רשימתי בנושא (דורית ביניש - שחיתות סדרתית). ובכל זאת: מה המוצא הסביר בנסיבות שנוצרו? לתת סיכוי להדברות. במקביל, להןדיע על עיכוב לתקופה קצובה של מהלכי חקיקה מצד הקואליציה ומהלכים קיצוניים מצד האופוזיציה. הסכמה רחבה תשרת את המדינה ואזרחיה טוב יותר. כדי להשיג תוצאות צריך נתניהו להיות משוחרר ממגבלות שהוטלו עליו בנושא זה מצד היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, המונעות ממנו מעורבות ברפורמות המשפטיות.