"כולה שבוע בשנה" אמר לנו השבוע דוד אמסלם, השר במשרד המשפטים, במהלך הדיון בכנסת על הצעת "חוק זכויות החולה (תיקון לחוק - הכנסת מזון למוסדות רפואיים בחג הפסח)" שעברה בקריאה טרומית. הוא דרש בהתנשאות מהחילונים לקיים מצוה דתית בסך-הכל במשך שבוע אחד. האם מישהו היה מבקש מאדם דתי להימנע מקיום מצווה דתית למשך שבוע? ברור שלא - אפילו לא לרגע אחד. יש כאן תפיסה שהדת מהווה דבר טוב יותר, נכון יותר וחשוב יותר מן החילוניות או מן האתאיזם. אני מורה לאזרחות ומבהיר לתלמידיי כל יום: כל האמונות וכל הזהויות הן שוות ערך - אין טוב יותר וטוב פחות, אין נכון ולא נכון. דת היא שוות ערך לחילוניות, הטרוסקסואליות שוות ערך להומוסקסואליות, יהודי שווה ערך לערבי וכך הלאה - כולנו בני אדם. החקיקה והפסיקה בנושאי הכשרות והחמץ ב-19 ביוני 1947 נשלח "מכתב הסטטוס-קוו" המפורסם ובו התחייבות בפני גורמים חרדים כי "יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים למען הבטיח, שבכל מטבח ממלכתי המכוון ליהודים יהיה מזון כשר". בנובמבר 1948 נחקקה "פקודת מאכל כשר לחיילים" שקבעה כי "לכל החיילים היהודים בצבא-הגנה לישראל יש להבטיח מאכל כשר". למרות שהחוק התייחס רק לצבא ולמרות שלא נקבע כי יש להגיש מזון כשר בלבד, הרי שבפועל הכשרות נשמרת בכל בתי החולים ומוגש בהן מזון כשר בלבד. אף גורם חילוני לא התלונן על כך. בנוגע לחמץ, "חוק חג המצות (איסורי חמץ)" קובע כי אפשר למכור ולקנות חמץ בפסח, אולם אסור להציג בפומבי או בצורה גלויה מדי את החמץ שנועד לצריכה ולמכירה. גם חוזר מנכ"ל משרד הפנים ופסיקות בית המשפט הבהירו שמותר למכור ולאכול חמץ בפסח. אין התייחסות בחוק לצריכה עצמית של חמץ, אלא רק לבעל עסק שמוכר חמץ. בעקבות הוראה שקיבלו מנהלי בתי חולים לאסור הכנסת חמץ לתחומם במהלך פסח, והנחייתם את מאבטחי בתי החולים לבדוק שאין בתיקים של המבקרים חמץ, הוגשה עתירה לבג"ץ בנושא (בג"ץ 1550/18 ובג"ץ 1710/18). בג"ץ קבע כי מכיוון שהדרישה לאסור הכנסת חמץ פוגעת באופן משמעותי בזכות לחרות ובחופש מדת של המאושפזים, הרי שנדרשת הסמכה מפורשת בחוק להטיל על המאבטחים למנוע הכנסת חמץ ולבדוק את תיקי המבקרים. לשם כך גיבשה הקואליציה את חוק זכויות החולה (תיקון - הכנסת מזון למוסדות רפואיים בחג הפסח)". סעיף 25 א' קובע כי בתקופת חג הפסח לא יוכנס ולא יוחזק במוסד רפואי חמץ, ומנהל מוסד רפואי רשאי להסמיך עובד למניעת הכנסת או החזקת חמץ. הצעת החוק עברה השבוע (22 בפברואר 2023) בקריאה טרומית, והכוונה היא להשלים את הליך החקיקה לפני פסח הקרוב. הפגיעה בזכויות האיסור על הכנסת חמץ, ובדיקת תיקי המבקרים, פוגעים פגיעה קיצונית בזכות לכבוד, בזכות לפרטיות, בזכות לחרות ובחופש מדת, הן של המאושפזים שהמיטה והווילון הם המרחב הפרטי היחיד שלהם והן של המבקרים. הבסיס של הכפייה הדתית הזאת נובע מכך שהדת ומצוותיה נתפסים כמשהו עמוק יותר, חשוב יותר ונכון יותר מאורח חייהם של החילונים שהוא שטחי ופחות חשוב עבורם, ולכן זה בסדר גמור לדרוש מאדם חילוני "לוותר" לשבוע אחד. הטענה של הדתיים היא כפולה והיא מתייחסת לפגיעה בחופש הדת שלהם: ראשית, החשש ההלכתי משימוש בכלי בית החולים לאוכל שאינו כשר לפסח, מה שיגרום לשלילת הכשרות מהכלים. הסיבה לחשש המיוחד לגבי חמץ בפסח היא האיסור על תערובת ובליעת חמץ בכלים אפילו במקצת, זאת בשונה מדיני הכשרות בכל השנה לגביהם חלים כללים הלכתיים מקלים יותר. שנית, האיסור בפסח על הימצאות חמץ "בל ייראה ובל יימצא", איסור שאינו קיים לגבי אוכל שאינו כשר בכל ימות השנה. האיזון הנכון והכבוד ההדדי ההסדר המעשי שנוצר שבו יש אך ורק מזון כשר בבתי חולים (ללא חוק מפורש בעניין) מקובל על החילונים משום שהם מכבדים את הדתיים ואת הדת ומבינים את חשיבות הכשרות עבורם. בנוסף, אפשר במהלך הפסח להציב ברחבי בית החולים שלטים המבקשים להימנע מאכילת חמץ בכלי האוכל של בית החולים ואף להימנע מאכילת חמץ בפינות האוכל והישיבה של המחלקות השונות. כלומר, לאכול חמץ רק ליד מיטת המאושפז או מחוץ למבנים - גם זאת מתוך התחשבות והבנה של חשיבות הנושא עבור דתיים. אבל בבקשה אל תבדקו לי את התיק, משום שזו השפלה אדירה עבורי, כאילו אורח החיים בו בחרתי הוא פגום. אני פונה לחבריי ובני משפחתי הדתיים - אנא הבינו כי החילוניות עמוקה וחשובה עבורנו בדיוק כמו שהדת, מצוותיה ומִנהגיה עמוקות וחשובות עבורכם. ברגע שתבינו זאת, לא תנסו יותר לשכנע אותנו או לקבוע עבורנו מה לאכול, מה לעשות בשבת, או כיצד להתחתן.