כפתרון טוב לגידול העצום והתמידי בשטחי הקבורה בישראל הועלתה בשנים האחרונות הצעה מהפכנית לפיה תעבור מדינת ישראל אט אט למודל אחר של קבורה הידועה בשם "קבורת ארץ ישראל".
"קבורת ארץ ישראל" או בשמה האחר "ליקוט עצמות" הייתה נהוגה לפי המסורת היהודית בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, והייתה שיטת הקבורה המרכזית ביהודה מתקופת המלוכה ועד סוף העת העתיקה (לפני כ-1500 שנה!). על מרכזיותו של מנהג ליקוט העצמות בארץ ישראל בעת העתיקה אנו לומדים גם מן הממצאים הארכיאולוגיים וגם מן הספרות ההלכתית של אותה תקופה.
לפי שיטת קבורה זו, בהתחלה הנפטר נקבר באדמה בקבורת שדה רגילה בטקס יהודי, כמו היום, אך ללא הצבת מצבה. בחלוף שנה מהקבורה או אחרי תקופה שבה הבשר מתעכל. מפנים את הקבר, אוספים את העצמות לתוך תיבה קטנה (גלוסקמא) את גלוסקמא ובה העצמות מאחסנים במבנה ייעודי שנבנה במיוחד לכך. לרוב מספיקה תיבה בגודל 60 ס"מ על 30 ס"מ ואף פחות מגודל זה, כדי להכיל את עצמות הנפטר. על התיבה ייכתב שם הנפטר וכמה מילים שהמשפחה מבקשת לכתוב, ביום השנה למותו ניתן לערוך טקס אזכרה במקום. וכך בשיטת קבורה זו מתפנה הקרקע למתים חדשים.
בראש המקדמים שיטת קבורה זו עומדת עמותת "קבורת ארץ ישראל" שהוקמה על-ידי אנשים מרקעים מקצועיים שונים שהתאגדו יחד כדי לקדם את שיטת קבורה זו.
מדובר בשיטה שלא אמורה להיות נוגדת את ההלכה. רבנים לא מעטים תומכים בה ובניהם הרב אילעאי עופרן רבה של קבוצת יבנה והרב יובל שֶרְלוֹ מראשי ארגון רבני צהר. חוגים חרדים מתנגדים לה מסיבותיהם אף שלמעשה לא רק שלא נוגדת את ההלכה היא בעצם "חזרה למקורות ולמסורת".
חבר קיבוץ יבנה שביקש לא לצטט את שמו, אומר כי תעשיית הקבורה בארץ מגלגלת סכומים גדולים מאוד וקיים לא פעם עושק ואטימות כלפי משפחות נפטרים המבקשים לקבור את יקיריהם. הנהגת שיטת "קבורת ארץ ישראל" תוזיל משמעותית את עלות והוצאות הקבורה. אנשי חברה קדישא ועמותות הקשורות אליה חוששים ואולי בצדק לפרנסתם ולהכנסותיהם אם תיושם שיטת קבורה זו בהיקף נרחב.