לתומי חשבתי שיקרה משהו טוב ונגיע לסוף המחלוקת. הנשיא ניסה. לפיד מסרב. גנץ לא עוזר. חיות בשקט. ברק (ראש הממשלה לשעבר) שופך עוד ועוד חומר דליק ונפיץ (כן, זה בדיוק אותו ברק שדאג לחטא את כל הארכיונים מאזכורים לא חיוביים בעליל בטרם סיים את תפקידו כרמטכ"ל). מנהלי קרנות הון סיכון מוציאים כספים מהארץ, וההייטקיסטים מאיימים שהם יעזבו את הארץ. הם מאיימים, ואנחנו משקשקים מפחד. יקחו את המזוודות ויעזבו, ויהיה להם טוב. הבנקים גם הם מצטרפים לחגיגה, כי כנראה אפשר לעשות כסף מעבר להררים שהם עושים מעמלות על גב הציבור כולו. ועכשיו נראה שהמילואימיניקים גם הם מאיימים - 8200, הנדסה קרבית, שאר יחידות חנית. בקיצור, כל מי שמסודר היטב, הן מבחינת משכורת והן מבחינת תנאים, קופץ ומתייצב למחות.
הם מצטרפים לכל המפגינים הנהדרים שזה השבוע התשיעי (במקביל בערך למניין השבועות בשנת 2023) אוהבים לחסום את הכבישים כך שאנשים יתעכבו ולא יגיעו לעבודה או מהעבודה הביתה. להם אכפת מאד, וכנראה שיש להם אמצעים מספיקים, כך שניתן להפריע למערכת כולה, וכל המרבה, הרי זה משובח.
המצחיק ביותר הוא שכשסוף כל סוף מובאים אחדים מהם בפני שופט, הם תמיד חפים מפשע, מפגינים בעדינות, בשמירה מוחלטת על החוק ובציות גמור לכל ההוראות. השוטרים - הם אשמים! הם אלימים! הם מקבלים פקודות מהגרוע מכולם, מהשטן עצמו, מה שמו? בן-גביר הנורא!.
אם זה לא מצחיק, הרי שהדבר הבא ודאי ישעשע אתכם: לאחר יציאה לקריאה הממלכתית להביע זעם עצור ודאגה כנה, לאחר הברוטליות המוחלטת של המשטרה, לאחר כל המאמץ הגופני והנפשי, צריך לצאת לכמה ימים לנפוש, לקניות, למסעדה טובה (בחו"ל כמובן), ואז חוזרים לשבוע נוסף של מהפכה ומלחמת אחים. כך וחוזר חלילה.
בושה - כך להתייחס למפגינים ולמוחים, להייטקיסטים שעשו מיליונים, לראש הממשלה לשעבר שיש בבעלותו נכסים וחשבונות בנק אינסוף, ליוצאי 8200 החייבים את מעמדם והכנסתם לשיוך לזו היחידה, לכל מי שטוב לו כל כך. אז יש להם הרבה מאוד כסף. ויש להם משכורות עתק. ויש להם נכסים לרוב. ויש להם יאכטות ומטוסים פרטיים (נו, לאחדים בלבד). את נפשם הם נותנים, כי האסון הניתך עלינו, של ביבי ושו"ת בע"מ, ואשתו השנואה ובנו החרחרן, והחרדים והכיפות הסרוגות, פוי, סוף העולם, צריך להוקיעם מאתנו, מלשון שונאיך ומחרביך ממך יצאו - החוצה ודי!.
נפנה אם ככה למבדר מכל, נציב האו"ם לזכויות האדם המודאג מאוד מהקורה בארץ. שומו שמיים לא תהיה יותר דמוקרטיה באזור, רק בגלל שההליך הדמוקרטי ביותר באמצעיתו: נבחרה ממשלה על בסיס מצע מסוים, והיא מנסה ליישמו, בדיוק בדרך הנכונה: קריאה טרומית, ראשונה, שניה, שלישית, ועדות, שיח, הליך מתוקן שקיים מאז הוכרזה המדינה המודרנית. האם אין זה תפקיד המחוקק? האם לא זו בדיוק הדרך?
מנגד ניצב איתן צד מאוים, המכתיב את דרישותיו ולא מוכן אפילו לפשרה קטנטנה. לפיו ישק דבר, רק דרכו היא השלטת, ואם לא אז לא משחקים ושוברים את הכלים, ממש כמו ילדים. ניחא, הם לא נבחרו, הם נכשלו בעצמם, שכן הם היו בשלטון והכל התפורר לאבק דק, ועכשיו הם מנסים להטיח את כל כעסם בצד שזכה.
האו"ם-שמום העומל ושוקד כל הזמן אך ורק נגד מדינת ישראל מודאג פתאום שצביונה הדמוקרטי בסכנה. זו ההוכחה הטובה ביותר שאם עלינו לבחור צד, חובה לבחור בצד המנסה להוביל רפורמה משפטית ולהחזיר איזון ושיווי משקל למערכת כולה. גם עיתון הארץ ומערכת הניו-יורק טיימס מודאגות. הן מודאגות שמא יוחזר סדר על-כנו ויסתיים הבלגן שיצא ממעבדת הוירוסים של פרופ׳ אהרן ברק.
כשבריטניה, צרפת, ממשל ביידן ויהדות ארה"ב (הרפורמית בעיקר והקונסרבטיבית איתה) מובילות את המאבק נגד ההליך הדמוקרטי בארץ, אנחנו יודעים בברור היכן אנחנו עומדים. אלא אם כן הוא הפך עורו לכבש, הזאב הזומם לטרוף אותנו לא רוצה בטובתנו.
מהעיתון ישראל היום שלחו בתפוצה רחבה את הקריקטורה הבאה ע"י שלמה כהן: אירן שוקדת על פיתוח תוכנית הגרעין לרמה צבאית, והמדען הראשי מכריז בודאות "עוד קצת סבלנות (שבועות או לכל היותר חודשים בודדים, א.ב.), ותהיה לנו פצצה" בעוד המולה-הראשי מחכך ידיו בהנאה (אם כי מאחורי הגב, כי הם לא יודעים לדבר אמת) ועם חיוך מאוזן לאוזן מבטל את המדען הראשי באומרו: "עוד קצת סבלנות ולא נזדקק לה." בעשורים קודמים למדנו שטוב יעשו הערבים שרצו לזרוק את כולנו לים אם הם לא יעשו דבר - אנחנו נעשה את המלאכה עבורם. אך היום, הסכנה גדולה מתמיד.
מה חושבים להם כל המיליונרים והמולטי מיליונרים, יוצאי 8200, ההייטקיסטים, הפוליטיקיאים-לשעבר ובעלי המשרות הבכירות שצברו הון בחשבונות סודיים בשוויץ ובאמריקה: שהם חסינים? שמישהו יקבל אותם? שמישהו אוהב אותנו? שהכסף הוא מגן?. ברגע שמכורתם תהיה חלשה או תפסיק להתקיים, באותו רגע בדיוק תפוג גם זכותם להתקיים, ופוף, לא תהיה מדינת ישראל (יהודית או דמוקרטית, או דמוקרטית ובמקרה גם יהודית), וגם הם לא יהיו, וטוב יהיה לעולם, התגשמות חלומות של אלפיים שנים.
איני יודע למה מצפה האופוזיציה. רק לאחרונה הייתם בשלטון. היכן הנסיון להגיע לעמק השווה? הלא שיח לא יכול להתקיים רק בכדי למלא את רצונכם. זיכרו: הבוחר אמר את דברו, לאחר ששלטונכם לא החזיק מעמד, כי אם התפורר בן רגע. כן, אתם קולניים. אתם כוחניים. אתם מסרבים להפרד מהכוח. אך היכן טובת המדינה? היכן הממלכתיות? היכן הדאגה לגורל האומה? אתם קוראים למרי, למרד, לסרוב פקודה, לשבור את כל הכלים. ראו לאן אתם מובילים אותנו: אפילו אנשי המוסד יוצאים להפגין, ואויבינו חוגגים.
במדינה בת פחות משמונה מיליוני יהודים, שאחראית גם לגורל מספר דומה של יהודים שלא חיים בקרבה, אם שוברים את הכלים, מנתצים אותם עד אבק דק, לא ישאר דבר לאף אחד מאתנו. מה היה נס חנוכה של פח השמן? אלפי פחי שמן מלאים היו שם, אך השמן בתוכם שוקץ ולפיכך אסור היה בשימוש. עד שנמצא פח אחד קטן, ושמנו הספיק לשמונה ימים - בדיוק פרק הזמן הנדרש להכשרת שמן חדש. אך יוצאי 8200, ההייטקיסטים, שופטי בית המשפט העליון וכל שאר הנהנתנים - להם לא אכפת. הם ירמסו וישמידו, ינתצו וישברו את הכל. מי אתם חושבים שיקבל אתכם? העולם כולו שונא אותנו, ואם אתם הורסים את הבית מפנים, אתם אחראים גם לכ-שמונה מיליוני יהודים מחוץ לארץ. אתם, אתם ולא אחר, אחראים להשמדת העם כולו, אחיכם מבית ואחיכם מחוץ.
ניסיתי להסביר למאזיני תוכנית הרדיו שלי על מה ולמה המהומה. הפרדתי את השנאה לדתיים, את הכפייה הדתית, את הטרור של המתנחלים ועוד כל מיני רעשים שאין מקומם בשיח על רפורמה משפטית, הסברתי על מערכת שצברה כוח מוחלט ומסרבת להפרד ממנו. לא הצלחתי. איך הגענו הלום, בן-רגע ממש, כהרף עין, מעם שהסתדר והיה לו טוב, לעם שכמו הממשלה הקודמת עומד להתפורר כאן ועכשיו, ברגע זה ממש. היכן הדבק שאחז בנו כמקשה אחת? מה קורה כאן?
עורו, חושו, עורו, אנשים אחים אנחנו, וארץ-מדינה-לאום אין לנו אחרת.