במהלך השבוע קיבלנו מספר שעורים ב"דמוקרטיה ליברלית שימושית" מ"אבירי האנרכיה", שבמקרה הם גם מתנגדי הרפורמה המשפטית¹ של לוין ורוטמן. כדרכם בקודש, דרדרו הללו את המצב במהלך השבועות האחרונים בהנהגת "הקוזקים" המובילים לפיד וברק עד להפרות חוק מרובות (ראו ההפגנות ב-1.3.2023) שהביאו לעימותים עם המשטרה. נראה שדיבורים ומציאות אינם דומים גם אצל אותם "אבירים". מסתמן שמספר לא גדול של חברים רציונאליים באותו מחנה הבינו שמתקרבים לגבול האסור. ואכן כך הדבר - שכן, אין להם מנדט להטיל וטו על הרוב, ובוודאי שלא לכפות עליו את דעותיהם. מתנגדי הרפורמה סברו שייצרו ברחוב הישראלי כאוס וכך יאלצו את יריביהם להסתגל לשיגיונותיהם. התנהלותם המתנשאת מבטאת היטב את מהות "רוח המהפכה" הבוקע מגרונם. מערכת המשפט מבית מדרשו של השופט בדימוס ברק נוהגת מזה זמן רב בגישת "אני ואפסי-עוד"; הווה אומר: "אנו נאמר לכם מה מותר ומה אסור, נכתיב לכם תנאי התחלה למו"מ, נעשה ככל העולה על רוחנו עד אשר תסתגלו לשיגיונותינו ונכתיב כך או כך את התוצאה הסופית". בהליך זה הגענו עד הלום וחייבים להפסיקו. במו"מ לקראת הידברות אפשרית יש לומר: "לא" להפסקת החקיקה ו"לא" לבית הנשיא כמקום ההידברות. הפסקה זמנית של החקיקה תתבצע רק כשיפתח מו"מ אפקטיבי, אשר אם יצלח יחליף את הפתרון ד'היום בפתרון המוסכם. הדיונים בנושאי חקיקה לאומית יערכו רק בכנסת ישראל (הפרדת רשויות היא עקרון חשוב גם כאן).² לפנינו שתי אפשרויות: המשך המצב הקיים או פסק זמן הדדי (גם בהפגנות וגם בחופש הפעולה הבלתי חוקי של בג"ץ - חזרה בפועל לימי 1995) תוך ניסיון הידברות אמיתי ובתום-לב. פירוש הדבר: יוקם צוות של מתנגדים להצעת הרפורמה כלשונה (אבל לא לשינויים במערכת המשפט) אשר יוכיח שהוא מייצג את הזרמים העיקריים באופוזיציה או חלקם שמוכן להידברות מיידית ורצופה עד לסיכומים מוסכמים. צוות זה יכין הערות לרפורמה או הצעה חלופית ויעביר אותה לשר לוין כנציג הממשלה. ההתכנסות למו"מ תהיה במשכן הכנסת. המו"מ יתנהל ברציפות עד לסיומו. משיושלמו הכנות אלה ויחל המו"מ, תודיע הממשלה על עצירת החקיקה השוטפת. במקביל תודיע האופוזיציה על הפסקת ההפגנות לאותה תקופה ובית המשפט והיועץ המשפטי לממשלה ימתנו את התערבותם בתהליכים שנויים במחלוקת. בפגישתם הראשונה יסכמו הצדדים את הלו"ז המשוער לניהול המו"מ במטרה להציב יעד - זמן ריאלי לסיומו. לקביעת יעד זה חשיבות מיוחדת על-רקע האירועים הצפויים בספטמבר בבית המשפט העליון וחידוש מושב הכנסת. לדעתי, אלה הם תנאי המינימום ליצירת סיכויי הצלחה סבירים. עד להתממשותם תימשך פעילות החקיקה הנוכחית לצד הנארכיה, כל עוד אין היא פורעת חוק. אין כאן מקום לכיפופי ידיים שכן ולכל צד קווים אדומים משל, לרבות בשאלת מהותה של הרפורמה.³ בהמשך לדברים הנ"ל ברצוני להציע דרך אלטרנטיבית לבחירת שופטי העליון:

• בשל משקלם המיוחד בשיפוט קונסטיטוציוני (בית משפט לחוקה), בחירת שופטי העליון תופרד מזו של שופטים לערכאות נמוכות יותר.

• רק בית המשפט העליון יהיה מוסמך לפסוק בשאלת הלגיטימיות של חקיקת הכנסת (בהתאם לאמור בחוק שיוסכם).

• מספר שופטי העליון יגדל ל-18 - שינוי שיקל על עבודת בית המשפט ויתרום לגיוון הדעות בתוכו.

• שופטי העליון יכהנו 2 קדנציות של 5 שנים כל אחת ובאישור נשיא בית המשפט העליון תוארך כהונתו של שופט מהקדנציה הראשונה לשניה. תתאפשר הארכה חד-פעמית נוספת של כהונת שופט עליון בהמלצת נשיא בית המשפט העליון ובאישור 75% מחברי ועדת החוקה של הכנסת.

• יונהג ויקויים בקפידה עקרון חוקתי מנחה לפיו כל גוף ממלכתי ציבורי יהיה נתון לביקורת הכנסת או גוף אחר שיקבע בחוק. ועדת החוקה של הכנסת תהיה הגורם המפקח מטעמה על פעולת בית המשפט העליון.

הליך בחירת השופטים

• שר המשפטים, יציע מועמדים לכהונת שופט בבית המשפט; לפחות 4 לכל משרה פנויה או מתפנית.

• מועמדים אלה יעמדו לשימוע התאמה מקצועי בפני נשיא בית המשפט העליון, שיאשר 2 - 3 מועמדים לכל משרה פנויה.

• המועמדים יעמדו לשימוע בפני ועדת החוקה של הכנסת אשר תבחר ברוב של 75% מחבריה את השופטים לבית המשפט העליון.

• לנבחרים יתקיים טכס השבעה במליאת הכנסת.

בחירת נשיא בית המשפט העליון

• נשיא העליון יבחר ע"י הכנסת מתוך שופטי העליון המכהנים. הוא יגיש לכנסת לפחות 3 מועמדים, אשר יעמדו לשימוע בפני המליאה (או ועדת החוקה). בחירתו תתבצע במליאה, בהצבעה חסויה, ברוב רגיל ובנוכחות של 80 ח"כים לפחות.