קצת קשה להאמין, במיוחד לאור האירועים האחרונים, אך מדינת ישראל דורגה ב-2022 במקום הראשון מבין מדינות ה-OECD בהיקף הצמיחה. 65 אחוזים, מתוכם 5.8 אחוזים במהלך הרבעון האחרון של 2022. יתרה מכך: התוצר לנפש אצלנו גדל באותה שנה ב-4.4 אחוזים, כמעט כפליים יותר מהממוצע בין מדינות ה-OECD שהיה 2.6 אחוזים, ודורגה במיקום השני בקטגוריה זו, אחרי אירלנד. בדיוק כמו בכדורגל, שם ידועה הקלישאה שלקחת אליפות הרבה יותר קל מאשר לשמור עליה בעונה העוקבת. ואכן, האירועים האחרונים, שללא ספק משפיעים על מצבה הכלכלי של ישראל, כוללים לא מעט זעזועים הן בענף ההייטק והן בשוק ההון, מחייבים דווקא את מקבלי ההחלטות להפוך את ענפי הנדל"ן והתשתיות למנוע צמיחה מחודש שיוכל גם בשנה הזו, 2023, לשמור על דירוג גבוה של מדינת ישראל. יתרה מכך: רעידת האדמה שהייתה רק לפני ימים מעטים בטורקיה ובסוריה, וזעזעה גם לא מעט בניינים אצלנו, צריכה וחייבת לזעזע גם את מקבלי ההחלטות שמחובתם להעניק עדיפות מוחלטת לכל נושאי הנדל"ן והתשתיות, כולל התחדשות עירונית, לא רק כמנוף צמיחה חיוני, אלא גם כבלם(!) לתרחיש אימים הפוך שיהרוס, חלילה, את כלכלת מדינת ישראל בבוא יום פקודה. ההיסטוריה הכלכלית העולמית, וגם אצלנו, מלמדת פעם אחר פעם כיצד הנדל"ן והתשתיות ידעו לייצר צמיחה, כולל בתקופות של משברים כלכליים עמוקים. דוגמה מובהקת לכך מהווה הנשיא האמריקני פרנקלין רוזוולט, שבשנות ה-30 של המאה הקודמת הוציא את ארצות הברית ממשבר כלכלי עמוק, זאת בזכות השקעות אדירות של הממשל הפדרלי בתשתיות שייצרו תעסוקה הולמת למיליוני אמריקנים מובטלים. אצלנו הדוגמה הטובה ביותר היה שרי הבינוי והשיכון בשנות ה-90 של המאה הקודמת, אריק שרון ופואד בן-אליעזר, שהפכו את קליטתם של קרוב למיליון עולים חדשים ממדינות ברית המועצות לשעבר מ"בעיה" ל"הזדמנות", העניקו לקבלנים אשראי מדינה בלתי מוגבל לקידום פרויקטים, קידמו כ-100 אלף התחלות בנייה לשנה במדינה שמנתה אז 4 מיליון תושבים בלבד, זאת לעומת 10 מיליון בקירוב כיום, עובדה שגרמה לצמיחה חסרת תקדים במשק הישראלי. וכיום, למרות כל הרוחות מבשרי הרעות שכולנו שומעים, קיים פוטנציאל לא ממומש לצמיחה מחודשת, אולי אף גדולה יותר מאשר ב-2022. תקציב המדינה, שרק לפני שנתיים-שלוש, ידע גרעון עמוק ביותר בימי שיא מגיפת הקורונה, מצוי כיום ביתרות של עשרות מיליארדי שקלים. בד-בבד יתרות מטבע החוץ של בנק ישראל מגיעות למאות מיליארדי דולרים. וזה בדיוק הזמן לנצל את העתודות המשמעותיות הללו ולהשקיע אותן, ללא היסוס, במינוף חסר תקדים של שוק הדיור, כולל אשראי לקבלנים, בדיוק כפי שהיה בשנות ה-90, כולל הכפלת(!) התחלות הבנייה ל-150 אלף ויותר, כמות שהשוק שלנו דורש על-מנת להביא לאיזון בין היצע לביקוש, קל וחומר אם ניקח בחשבון את הגידול באוכלוסייה, ובד בבד גם מינוף ההשקעה בתשתיות תחבורה, זאת תוך שימת דגש מיוחד על המטרו בגוש-דן וכן רכבות בין-עירוניות מהירות. וחשוב לזכור, אפרופו אבטלה, כי ענף הנדל"ן והתשתיות, יותר מכל ענף אחר במשק הישראלי, מגלם בתוכו פוטנציאל למאות אלפי מועסקים, במישרין ובעקיפין, מה שכמובן ימנע תרחיש בעייתי של אבטלה גוברת והולכת בעקבות משבר ההייטק וגם, כאמור, ישפר לאין ערוך את הצמיחה במשק, שלא לדבר על מצב הרוח הלאומי. ולסיכום, דווקא היום בסיטואציה של מצב רוח לאומי שפוף למדי וקיטוב גדל והולך, מה שמשפיע במישרין על הכלכלה, יוכל הנדל"ן ויוכלו התשתיות, להוות גשר של תקווה.