אילנה דיין, צפיתי במונולוג הנרגש שלך וגם אני רוצה לעשות משהו שלא עשיתי אף פעם: לדבר מהלב, ולאו-דווקא כצייצנית, בעיקר כמיכל מבני ברק. בחורה חרדית, אחות לתשעה אחים ואחיות חרדים, כולנו בני הארץ הזאת ומתכוונים להקים בה את ביתנו, בתים ישראלים ויהודיים, בעיקר בתים טובים מאד.
לא פעם אנחנו מתים לוותר על הרפורמה ולהגיד לעצמינו שיהיה בסדר, אבל כבר מזמן שנגמרה לנו האופטימיות. כשאת מדברת על "שלטון שחוטף לעצמו כמויות של כוח" תשאלי את עצמך: הרי הכוח הזה היה כל השנים בידיים של שופטי בג"ץ - אז למה פתאום זה לא בסדר כשהוא עובר לידיים של נבחרי הציבור?!
אנחנו לא צריכים "לדמיין מה הרוב יוכל לעשות למיעוט" עם הכוח שיהיה לו - אנחנו יודעים בדיוק מה המיעוט עושה כאן לרוב העם כבר שלושים שנה. רק שלהבדיל משופטי בג"ץ, נבחרי הציבור עומדים כל הזמן למשפט העם ולכן הרבה יותר קל לסמוך עליהם שלא ילכו נגד המוסר והצדק.
כשאת מתפעלת מסיפורה של
אליס מילר שבג"ץ הגשים לה חלום לשרת כטייסת, את מתעלמת לחלוטין מסיפורן של אין ספור נשים אחרות שבג"ץ רומס את זכויותיהן הבסיסיות לאורך שנים. קחי לדוגמה את שפי פז תושבת דרום תל אביב, אזור שנהפך למוכה פשיעה, אונס ואלימות באדיבותו של בג"ץ שכפה על המדינה את המסתננים מאפריקה.
שבי פעם לשיחה עם ח"כ לימור סון הר מלך, אישה שכולה שגורשה מביתה ב'הינתקות', ובג"ץ לא רק שלא מנע את המהלך אלא גדע כל ניסיון להתקוממות נגדו באמצעות מעצרים המוניים ועונשים חמורים על חוסמי כבישים.
קל מאוד לזכות באהדת הקהל עם סיפור (חשוב ביותר) על הנער החרדי שברח מהכת בגואטמלה, אבל האם ניסית פעם להיכנס לראשה של אישה חרדית שמעוניינת להשתתף באירוע נפרד ובג"ץ לא מאפשר לה, בגלל שהוא מבין יותר טוב ממנה מה טוב בשבילה?
אז לא, לא רק שלא ייפגעו פה זכויות של מיעוטים, להפך, הרפורמה נועדה בין השאר לסייע למיעוטים, כולל כאלה שבג"ץ רומס את זכויותיהם כבר עשרות שנים. בתור כאלה שזוכרים את ההיסטוריה - אנחנו יודעים בדיוק באיזה צד שלה אנחנו רוצים לעמוד'.