העלילה עוסקת בטום, פקיד בחברה אנונימית המתאהב בבחורה במהלך ארוחת צהריים חפוזה במסעדה שכונתית. הבחורה היא ספרנית דעתנית ובעלת חוש הומור. הבעיה שהיא שמנה. לטום אין בעיה עם צורת גופה של הבחורה כיוון שהוא נופל בקסמי אישיותה ובהחלט מוצא אותה נעימה ויפת מראה לדעתו והוא אפילו מוכן לחיות איתה. למרבה הצער, שורץ משרדו בעובדים שיש להם סטיגמות ודעות אחרות על איך צריכות להיראות בחורות. אחד מן החברים, כביכול, הוא קרטר הבולש אחר טום ומגלה את זהותה של החברה החדשה ומוציא את רעתה ודיבתה קבל עם ועובדי החברה ובתפוצת אינטרנט רחבה. עוד בעיה קטנה מהווה ג'ני, מהנהלת החשבונות בחברה, שהייתה סבורה כי היא ראויה להיות חברתו של טום והוא גם יצא עימה בעבר והבטיח להתארס עימה. ג'יני היא בחורה חטובה ונאה ועומדת בקריטריונים החברתיים. כולם - ובראשם קרטר - מתפלאים ויורדים על טום והחלטתו המשונה, לדעתם, לבחור בבחורה חריגה שאוהבת לאכול...

טום משוכנע שהלן היא נשית, יפה ושמנה, אבל זוהי אהבה ממבט ראשון. האם האהבה תנצח את הנורמות החברתיות? התשובה ניתנת לצופים בתמונת הסיום המפתיעה. רוני מרחבי, משחקניות הבמה המשובחות, מגלמת בהצלחה רבה את דמותה של הלן הספרנית השמנה. רוני היא שחקנית ברוכת כישרון והיא מצליחה לעורר אהדה רבה ונכנסת לדמות בצורה מעוררת השתאות והיא ראויה למחיאות כפיים רבות. זהו תפקיד כפוי טובה שכן היא מגלמת דמות שנויה במחלוקת חברתית, אבל הביצוע המוקפד, המרגש והמעורר חיוכים, פה ושם, מעניק לה דמות נפלאה בהצגה הצנועה והיפה הזו. עדן טל מגלמת באורח נהדר את ג'ני, פקידה בהנהלת החשבונות בחברה, שהייתה מאוהבת בטום והייתה מעוניינת להמשיך ולצאת איתו, מצוידת בגזרה מושלמת וביופי חברתי מוסכם. עדן מצליחה לגלם את דמותה של ג'יני הקנאית באורח מוצלח ביותר. מיכאל גמליאל מגלם נפלא את טום ומשחקו מוצלח ומוקפד. הוא מצליח ללהטט בין הדעות החברתיות ורצון הלב שלו ומשחקו הוא אמין, מעולה ובעל יכולת תיאטרלית מצוינת.

אסיף בנדק מגלם במשחק מענג את קרטר, החבר הבוגדני שדוחק בטום לזנוח אהבה בלתי רצויה שכזו, לדעתו, ומשחקו הוא כובש, קולח ומאופיין ברמה תיאטרלית יפה מאוד. רקפת בנימין ביימה הצגה מעוררת מחשבות ולהטטה עם השחקנים המעולים והתוצאה היא הצגה מוקפדת ומענגת ומעוררת סוגיות חברתיות. רוני מרחבי תרגמה את המחזה לשפה עכשויות וקולחת על-פי תרגום ראשון של אסף ציפורי. רונה משעול עיצבה תלבושות נאותות ומוצלחות. דן גלזר עיצב תאורה ראויה. דינה קונסון עיצבה תפאורה סולידית ופרקטית. אסנת גונן אחראית למוזיקה ולעריכה המוזיקלית הנעימה.