יום אחר יום שמענו על יריב לוין הגיבור. מה זה גיבור? ממש נינג'ה או, לפחות, יהודה המכבי המודרני. כמו הסיפור על היווני, שבא לירושלים והתפאר כי ברודוס הוא אלוף העולם בקפיצה. עד שנמאס לבני עיר דוד ואמרו לו: "כאן רודוס - כאן קפוץ"" וברח.
בנימין נתניהו מתכנן לרדת מן ההפיכה המשטרית? אין בעיה, איים לוין, מיד הוא מניח את המפתחות על השולחן. חרדת אימים נפלה במקום עד שאנשי המחאה, כולנו, כופפנו את ידי הרשע, וביבי נסוג. נו, והיכן האריה השואג? לא דובים ולא יער. הוא בסך-הכל נמר של נייר. גן חיות בדימויים על איש אחד.
עתה, עוד לפני שביבי נשא את נאום הכניעה והלך למליאת הכנסת כמו היינריך הרביעי לקנוסה (1077), הריני תוהה: איזה שואג. איזה אריה. ציפור שיר, לוין הודיע כי "יכבד כל החלטה". לא בקלות נפרדים מן המכונית והמשרתים ונושאי הכלים, והלשכה והחיים הטובים.
לא נעים לי להודות, אבל אחרי 77 הפגנות בלי נהג על חשבון האומה ודלק ממאגרי האוצר ומלחכי פנכה למכביר - נהניתי לראות את לוין באור טבעי: אריה בלי רעמה ונמר ללא שיניים.
אין מה לעשות, יריב לוין, אתה פודל, ושוב אני נהנה לזכור זאת.
ועתה תאמרו, ומה אם נחפזתי לכתוב זאת? האם ייתכן שלאחר הנאום של הבוס ביבי לוין יתעשת ויתפטר? מה יהא אז על הפוסט שלי, זה שאתם קוראים עתה?
ובכן, הריני מודיע בזאת מראש כי תמורת התפטרותו של לוין משליטה על מערכת המשפט העצמאית וכדי למנוע את הפיכתה לדיקטטורה בהנחייתו - אספוג בקלות את המצב, שהנכתב בשורות אלה הופך ללא נכון.