בימים חשוכים בפרוע הממשלה בדמוקרטיה ובהתנכלה לזכויות האזרח, עם ברכיים כואבות ונשימה קצרצרה בעת ההפגנות, והתפרעות הימין מזן לה-פמילייה יש רגע המוקדש למנוחת הלוחמים, לאתנחתה. אני מצאתי אותה ב-190 עמודי "לאהוב בעברית" מאת גיל חובב, נינו של מחייה השפה אליעזר בן יהודה ונכדו של איתמר בן אב"י. אפשר היה לקרוא לספר גם "רומיאו ויוליה בשפת הקודש".
בחוצות ירושלים של סוף המאה ה-19 כינויו היה הילד העברי הראשון. אביו הכפייתי התעמר בו ולא הרשה להשמיע באוזניו אף לא צליל אחד בשפה הזרה. רק שאיש לא דיבר ביום-יום בעברית.
איתמר - ששמו עבר גלגולים - סבל חרפת בדידות ורעב, ואפילו כלבו נהרג בידי החרדים בגלל אי-הבנה לשונית. אך יותר מכל היה ה"חתיך" של היישוב העברי וחיזר אחרי נסיכת הספרדים המכובדים והעשירים לאה אבו שדיד, הלא היא בכינוייה "מומה".
משפחתה לא רצתה למסור אותה בידי משפחת האיש המוזר שידעה רעב ולא כבוד. משפחתה רצתה להרחיקו, אך הוא לא ויתר. משהתחייב לא להתקרב למעונה אך לא עלה בידו להתגבר על משאלות ליבו זכה באיחור לאירוסין, ועברו עוד שנים בהן נדד בעולם לקבץ כסף למילון העני של אביו ולפרנסתו עד שהתגבר על האצולה ומצא עצמו בחתונה המפוארת מכל.
שתי אהבות אולטימטיביות היו לאיתמר בן אב"י שהיה פובליציסט ותקופת מה עורך עיתון אבל יותר מכל אהב את לאה. ראו זה פלא, אהבה כה עזה - והם שהו תקופות כה ארוכות רחוקים זו מזה, רק המכתבים בדואר פעלו; ואהבה לא פחותה חש כלפי ארץ ישראל עליה כתב באהבה אין קץ - ושנים כה רבות עשה מחוצה.
"לאהוב בעברית" כתוב בקריצה. הנין הידוען הוא גם מי שאינו מהסס לכתוב מה בהיסטוריה של המשפחה היה לא יותר מדמיון. בחייו נהגה סבתו לומר לבעלה כי לא תוכל לחיות בלעדיו. משמת בגולה - נותרה 39 שנים נוספות עלי אדמות.
לקרוא בכיף, ותמה ההפסקה, וחוזרים לדגל כחול-לבן שכה תואם את ניסוחיו של סבא איתמר על אהבת הארץ.