פרופסור אהרן ברק סיים את כהונתו כנשיא בית המשפט העליון לפני 17 שנים. הוא המגדלור הגבוה של המשפט בישראל. מאז הוא עוסק בעבודה אקדמית בספריו ומלמד באוניברסיטת "רייכמן" בארץ וב"יל" בארצות הברית. בימים אלה חווה הפגנה צעקנית של קומץ ביביסטים ותומכי יריב לוין ושמחה רוטמן, שגידפו וקיללו אותו ואיחלו לו כל רע. מי שמעורר רגשות כה עזים אצל ציבור נבער מדעת לאחר שנים כה רבות בהן אינו משמש עוד כשופט פעיל רשאי לראות בכך צל"ש, עוד פרס ישראל (יש לו מזמן). בנימין נתניהו לא רק יודע כמה חייבת ישראל לברק על פעילותו המשפטית, והשפעתה על המערכת הבינלאומית, אלא גם שיגר את שני פרקליטיו אליו כשביקש לברר אם יוכל לקבל עסקה נוחה לסיום משפטו הפלילי. אבל ביבי שותק כי הוא צריך יריב להלום בו. הוא כבר בעיצומה של מערכת בחירות. יקצר המצע מהשתרע לספר על הישגיו המשפטיים של ברק ועל התועלת הרבה שהביא לישראל בשדה המוקשים של בית הדין הבינלאומי. אחת הדוגמאות הבולטות היא פסק הדין שכתב על מתיחת גדר ההפרדה להצלת חיי ישראלים רבים ביהודה ובשומרון. אלמלא הוא - כבר מזמן היינו נאשמים בדיון בהאג. ברק גם קיבל החלטות מקצועיות שנויות במחלוקת. מחול השדים העוטף בימים אלה את המגדלור הגדול באפילת הבערות אינו יותר מאשר חרפה. ממש חרפה נטו.