אודה ואתוודה: שבט עטי אינו נוהג בדרך כלל להחמיא לרעיונות של ממשלות ישראל לדורותיהם לפתרון משבר הדיור. רעיונות אלה, כמעט תמיד, הולכים לעולם שכולו טוב עוד בטרם יבש הדיו הווירטואלית מעל פני אמצעי התקשורת הדיגיטלית. אולם, וזה אולם גדול, דווקא בלון הניסוי האחרון ששוחרר לאחרונה ככל הנראה ממסדרונות האוצר, ופורסם לא באופן בולט באמצעי התקשורת ושנגע לשוק השכירות, צד את עיני. הצעה זו, שמשום מה אף משרד ממשלתי אינו חתום עליה, מציעה אלטרנטיבה מעניינת וטובה, הן למשפרי דיור והן למשקיעים בעלי דירות, ובדיעבד אולי תוכל לסייע במשהו לשוק הדיור. על-פי אותה הצעה, תוגדל באפן משמעותי התקרה לתשלום המס על דירת יחיד להשכרה מכ-5,470 שקלים כיום ל-7,500 שקלים. ובמילים אחרות, מי שישכיר את דירת היחיד שלו וישדרג את מגוריו לדירה גדולה ואיכותית יותר, יוכל גם להשכיר את הכנס הישן וגם לשכור דירה משודרגת בסכום של עד 7,500 שקלים ולא לשלם מס כלל.

הצעה מעניינת זו נובעת מהטעמים הבאים:

אחת, להוריד, ולו חלקית, את הלחץ על שוק הדירות ובכך למתן את עליות המחירים. שתיים, לעודד בעלי דירה אחת שרוצים לשדרג, לא למכור את דירתם הישנה ולא להיכנס להוצאות אדירות על רכישת דירה משודרגת. שלוש, לעודד עם משקיעים שבבעלותם דירות, להשכיר אותן ולהכניסן בחזרה אל השוק. ארבע, לעודד שכירת דירה כאלטרנטיבה סבירה. חמש, ל"הרוויח זמן" עד אשר ייסגר הפער בין ההיצע הדל בשוק לבין הביקושים הגבוהים. כאמור מדובר בהצעה בהחלט מעניינת וברת יישום, אולם כמו בכל דבר טוב שעליו מחליטים פקידי האוצר, קיים לטעמי מקום לשיפור ההצעה. לטעמי, אם כבר הולכים על מהלך שכזה, מדוע שהמדינה לא תיקח על עצמה להכניס את היד עוד טיפה עמוק לכיס ולפטור כליל(!) את אותם משדרגים שיחליטו לשכור ולהשכיר, זאת במקום למכור לקנות. הסיבה לכך הינה כפולה ומכופלת: מדובר הלא ממילא בבלון ניסוי, ועל-מנת שיצליח, יש ללכת עליו "עד הסוף", לסכום שאיננו מוגבל, או לכל הפחות להעלות אותה משמעותית לכיוון ה-10 אלפים שקלים לחודש. יש לזכור גם שמדובר ממילא בבעלי דירה אחת בלבד וכן שמחירי השכירות, ובמיוחד ב"מדינת תל אביב", שגאו לרמות כאלה שגם 7,500 שקלים לא יספיקו במקרים רבים לספק את השוכרים הפוטנציאלים. נקודה נוספת כחומר למחשבה הינה אורך תקופת השכירות. הלא ידוע לכולנו שאחת הסיבות לכך שישראלים רבים אינם נוטים לשכור דירה, הינה חוסר הביטחון שמא המשכיר יודיע להם תוך פרק זמן קצר יחסית על כך שהוא במקש לסיים את החוזה עימם. על כן, ועם כל הכבוד לחשיבות נושא הבעלות על הקניין, יש לשקול לקבוע תקופת מינימום של לפחות 4-3 שנים, זאת על-מנת שלשוכר הפוטנציאלי תהיה מוטיבציה לשכור במקום לרכוש דירה חדשה. כך או אחרת, גם אם הצעה זו תעבור בהוראת שעה או באופן אחר, חשוב שכולנו נזכור שאין בכך כל תחליף לאסטרטגיה ארוכת טווח שתביא סוף-סוף לעלייה משמעותית בהיצע הדיור, כי רק כך נוכל כולנו לצאת מהמשבר המתמשך הזה!