זו לא אותה ההפגנה, אלו לא אותם המפגינים, אלה לא אותם האנשים, שרה שוב המקהלה העליזה והחלה בספירת המלאי של משתתפי עצרת העם. כמה השתתפו בעצרת העם? כמה דתיים, כמה חרדים, כמה בעלי כיפות סרוגות. כמה בעלי כיפות משיח, כמה בעלי כיפות שחורות, כמה בעלי מגבעות, כמה בעלי כובע קסקט, כמה בעלי כובע טמבל, כמה קרחות חשופות, כמה כיפות שקופות. כמה נשים השתתפו בעצרת העם? כמה לבשו שמלות, כמה לבשו חצאיות, כמה לבשו מכנסיים, כמה לבשו חצאיות, כמה לבשו חצאיות מתחת לברך, כמה לבשו חצאיות מעל הברך, כמה לבשו מכנסיים ארוכים, כמה מכנסיים קצרים, כמה לבשו לבוש בקו נקי, כמה פרחוני, כמה הוואי, כמה דרקונים הייתה נותנת מורן אטיאס לשיק של נשות עצרת העם. כמה מתנחלים השתתפו בעצרת העם וכמה תומכי ליכוד? כמה עם ציציות בחוץ, כמה עם ציציות בתוך המכנסיים, כמה עם אין ציציות, כמה עם שביס על הראש, כמה עם פאות, כמה עם כובעים על שלל צבעים. כמה פרופסורים, דוקטורים, חתני פרס ישראל, זוכי פרסי נובל השתתפו בעצרת העם? כמה לוחמים, טייסים, בעלי דרגות שונות, טכנאים, השתתפו בעצרת העם? כמה כלכלנים, כמה הייטקיסטים, נושאי משרות ציבוריות בעבר, השתתפו בעצרת העם? כמה תומכי ה-BDS מבאישי הארץ בעולם השתתפו בעצרת העם? כמה בני עדות המזרח השתתפו בעצרת העם, כמה אשכנזים? כמה זוגות מעורבים אשכנזים וספרדים, כמה זוגות מעורבים בקרב עמי המזרח, כמה זוגות מעורבים בקרב עמי אשכנז? המשתתפים בעצרת העם הרוויחו פעמיים, הפעם הראשונה בעצם הענקת רוח גבית עוצמתית לנבחרי הציבור, הפעם השנייה היא שסוף-סוף החלו לספור אותם. סוף-סוף הם נספרים, לא רק כבבונים, כפרזיטים, כמשתמטים, כביביסטים, כאזרחים במעמד משני. התועמלנים הזועפים אל מול מספרם הגבוה של הנספרים בעצרת העם, מתוסכלים, לא יודעים נפשם מצער על הצלחת עצרת העם. חיפשו בנרות שנאה ולא מצאו, חיפשו בזכוכית מגדלת הסתה ולא מצאו, חיפשו בדקדקנות מיצגי השפלה וביזוי ולא מצאו, חיפשו סוסים מותקפים וכואבים ולא מצאו, חיפשו שוטרים פצועים ולא מצאו, חיפשו מכתזיו"ת בפעולה ולא מצאו, חיפשו ונדליזם ומעשה חוליגנים ולא מצאו, חיפשו הפרות סדר, חסימות כבישים, הבערת מדורות במרכזי כבישים ראשיים ולא מצאו, חיפשו תקיפת עיתונאים ולא מצאו, חיפשו דגלי אויב ולא מצאו, חיפשו אנרכיסטים ולא מצאו, חיפשו כיעור ומצאו יופי גדול, אור של אוהבי הארץ, העם והמדינה, אוהבי אדם אוהבי מסורת ישראל, ישראלים שמחים ומאושרים מהמדינה האהובה שלהם. סוף-סוף נספרו המשתתפים בעצרת העם, אלא שהיה זה לרגע חולף, תחושה עילאית שנמוגה ונעלמה אל תהומות הנשייה באופן מהיר חד וחלק על-ידי האנשים האחרים, אלו אשר בהם יש הקוראים בגלוי למלחמת אחים, למרי אזרחי, לסרבנות, להוצאת כספים ממדינת ישראל, להבאשת ריחה של המדינה בעולם, לסיפוק חומרי תעמולה לשונאי ישראל, למפוררי החוסן הלאומי, לחובבי ה-BDS. הסופרים מטעם עצמם צייצו בבהלת, ריטטו בחרדה, קיצצו במספר המשתתפים, העצימו שורה מיותרת שנכתבה על פלקט זניח בשולי המחנה העצום והרב, הזדעזעו ממספר הדתיים בעצרת העם, התענגו על היעדרות החרדים, והחליטו כי עצרת העם נכשלה על-אף התגייסות חלקים בממשלה. התועמלנים המתחזים כחרדים למערכת המשפט הדגישו שוב ושוב את המעורבות של חלק מראשי מפלגות במימון עצרת העם, אותם חסרי יושרה בסיסית אינם בודקים, אינם חוקרים, אינם תוהים, אינם מבררים, את מקורות המימון בעשרות מיליוני שקלים של הפגנות המתנגדים לרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת. אין חוקרים מעורבות המימון על-ידי מדינות זרות, ארגונים זרים, בעלי הון מקומיים, בעלי אינטרסים שונים ומשונים, עמותות ממומנות על-ידי גורמים עלומים. עשרות מיליוני שקלים, ויש הסבורים כי הגיעו כבר למימון של מאות מיליונים, אינם מתוחקרים, אינם שקופים, עלומים. עצרת העם הוכיחה שוב כי מיעוט אליטיסטי מובהק שולט במוקדי כוח כמו התקשורת, האקדמיה, הצבא, המשפט ואילו העם בוחר אחרת מהם, באופן דמוקרטי ומובהק.