"אנו גאים לתקן עיוות היסטורי ולאשר תקציב מאחד, מחבר, תקציב שהוא בשורה של שותפות, תקציב המעניק את הכבוד הראוי למגזר שקופח באופן חמור במשך עשורים רבים, מתוך תחושת אחריות לאומית, מאמינים שהגיע זמן התיקון, הגיע רגע השינוי עליו אנו מדברים.
היום אנו מתקנים חוסר צדק משווע, עוול נוראי, היום אנו מכניסים את החברה החרדית למעגל הצודק של החברה הישראלית. אתם יודעים מה ישראלי בעיניי? ובכן, התיקון ההיסטורי הוא הישראלי בעיניי", אמר ראש הממשלה יאיר לפיד. שר הביטחון, בני גנץ שיבח את לפיד על התיקון ההיסטורי, "הציבור החרדי מפסיק להיות בן חורג למדינת ישראל, התחלנו בתהליך צמצום הפער הבלתי נסבל ובכוונתו לסגור עד סוף הקדנציה את הפער".
שר האוצר, המומחה למריצות נושאות חרדים בדרכם לפח האשפה, אביגדור ליברמן, וצמרת משרד האוצר, ישבו מדושני עונג במסיבת העיתונאים והדגישו את התרומה המשמעותית לחוסנה של החברה הישראלית בתיקון העוול ההיסטורי, צמרת נבחרי הציבור ישבה מפויסת, נהנית מהנעים בגו ומהליטוף הציבורי. מחויכים, אכן תיקון היסטורי.
אולפני החדשות לבשו חג, המגישות גייסו את החיוכים האמינים ביותר שיכלו לגייס, המומחים והמומחיות לכלכלה הסבירו בעומדם ליד גרפים בצבעי אדום, שחור, צהוב, איך העברת עשרים ושבעה מיליארד שקלים לחברה החרדית יחזקו את הכלכלה הישראלית. הפרשנים התחרו במילות שבח והרעפת הלל על האירוע ההיסטורי בתיקון העוול על-ידי ממשלת השינוי על התבונה הכלכלית, על הראייה העתידית כי תיקון העוול ההיסטורי יצעיד את הכלכלה הישראלית לשחר של יום חדש.
אלף שבע מאות שמונים וחמישה כלכלניות וכלכלנים מרחבי הארץ, בהם חמישה עשר חתני פרס ישראל, ארבעה זוכי פרסי נובל, שר אוצר בעל שם מימי ממשל רייגן, חתמו על מכתב ברכה מרגש ומרטיט על המהלך הממשלתי המבריק והעלו על נס את ממשלת השינוי בעקבות התיקון ההיסטורי בתקציב.
זהבה גלאון, המובסת אך המתעקשת להישאר בתודעה הציבורית, שיגרה הודעה לעיתונות עם שיר הלל ומילות שבח על הראייה המפוכחת של ממשלת השינוי, ברכה על הקצאת מיליארדי השקלים לחברה החרדית והוסיפה: "הגיע הזמן בתקציב הבא לתקן את העיוות ההיסטורי גם בחברה הערבית". מרב מיכאלי, פצחה בריקוד חסידי סוער, נפרד כמובן, ואמרה כי היא מברכת את אחיותיה חובבות האלוהית שבשמיים וכי זהו אירוע חשוב ביותר לתיקון העיוות ההיסטורי.
הנהגת המדינה הגיעה לחצר האדמו"ר מגור, חצר האדמו"ר שנבחרה לצילום המסורתי, מאחוריהם נתלה שלט ענק ובו נכתב באותיות קידוש לבנה: "ומי כעמך ישראל", כולם עמדו נרגשים, כיפות "ילד טוב ישראל" על ראשיהם. גם מנסור, חבר הקואליציה מרע"ם כיבד את המעמד וחבש מגבעת שחורה בסגנון ויזניצ'אי. נבחרות הציבור לבשו חצאיות עד אחרי הברך, חבשו שביס פרחוני, עמדו בצד שמאל, בהפרדה מוחלטת.
יאיר לפיד, בני גנץ, אביגדור ליברמן ביחד קראו בקול רוטט מהתרגשות: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ואז מנסור ענה "אמן" חזק בליווי סלסול מזרחי מרגש.
בו בזמן בקפלן בתל אביב, בעזה בירושלים, בהדר בחיפה ובעוד מאה ושלושה מוקדים ברחבי ישראל, קיבוצים ומושבים, יצאו אזרחים נרגשים במעגלי שמחה ספונטניים מרימים על כתפיהם, צעירים וקשישים חרדים מחסידויות מסטרחובקה, פיאסצנה, בעלזא, פולנא, סלונים, קרלין, תולדות אהרון, אפילו באום אל פאחם מצאו חסיד מ"שובו בנים" והניפו אותו בריקודי דבקה סוערים. ואז התעוררתי.
מסע ההשחרה, ההסתה, הביזוי, השיסוי, ההשפלה, המסע בדרך הייסורים אותו מעבירים נבחרי הציבור השונים, את הציבור החרדי, מסע ייסורים שאלו שהניחו בפניהם דף ריק למלא לו רק היו מצטרפים אליהם הוא נורא מתמיד.
ואז התעוררתי. ראיתי את הפרשנים הכלכליים, את חותמי מכתבי האיומים, את מחלחלי "מדינת עולם שלישי", את רואי השחורות וחוזי החורבן הכלכלי, שמעתי את אנחות חלק מהמגישות, את הזעם הקדוש של חלק מהמתבטאים באופן מעורר חלחלה. ראיתי את כבודם של אחי החרדים מושפל, נרמס, נכתש עד דק, את ההתקפות הנוראיות והמשתלחות, את הוקעתם אל עמוד הקלון הנורא, תלייתם בכיכר העיר לקול מצהלות מיעוט האוחז במוקדי הכוח.
מזמין את התוקפים, הקורעים, הגוזרים, החורכים, השורפים, לעצור לרגע, לעצום עיניים, לחשוב רק לרגע קט, שהממשלה היא ממשלת השינוי, והשאר יסופר בתולדות ישראל.