אני מבקש לשוחח עם פרשת השבוע וההפטרה המצורפת לה ועם הקשר שנוצר בין ההפטרה ובין הפרשה של השבוע. הן בפרשה והן בהפטרה מסופר על עימות בין העם למנהיגיו הרוחניים. העימות בשני המקרים מתבטא במרד. ברצוני לשוחח עם המורדים, כי דעתי אינה נוחה מהמניעים שלהם למרד ומהנושא של המרד בכל אחד מהמרידות. דעתי אינה נוחה, כי בשני המקרים המרד הוא נגד מנהיג רוחני המשדר ענווה וצניעות. במקרה הראשון המרד הוא נגד אדון הנביאים, משה, ובמקרה השני מדובר במרד נגד שמואל הנביא.
בפרשת השבוע בספר "במדבר" קרח מטיח בבוטות ובלשון לא מכובדת נגד משה ואהרון שתפסו, לדעתו, מעמד בכיר לעומת המי ומי מבני לוי האחרים - "רַב-לָכֶם כִּי כָּל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים ... וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׁאוּ עַל קְהַל-יְהֹוָה" (במדבר ט"ז ג'). משה מגיב במבוכה - "וַיִּשְּמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו" (שם, פס' ד'). בהמשך, מבוכתו הופכת לכעס - "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד..." (שם, פס' ה'). למשה כאבו ביטויי הזלזול שהוטחו כלפיו.
בפרשת השבוע המנהיג הבולט של המורדים הוא קרח בן-יצהר משבט לוי ואליו נספחו דמויות מרכזיות משבט ראובן - דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת. החבורה הזו סוחבת אחריה עוד "חֲמִישִׁים וּמָאתַיִם נְשִׁיאֵי עֵדָה..." (שם, פס' א'-ב').
המניע האישי למרד אינו מוסתר.
מנהיגי המרד בהפטרת השבוע הם "כָּל זִקְנֵי יִשְׁרָאֵל" (שמואל א', פר' ח', פס' ד'). בפרשה ובהפטרה בולטות הנימות האישיות. הנימה האישית צורמת במיוחד בספר שמואל, כשהמורדים אומרים עוד טרם ההפטרה - "אַתָּה זָקַנְתָּ". זה עלבון להטיח באדם שכל עוונו הוא זקנתו. הם גם אינם שבעי רצון מבניו של שמואל, לכן הם
מבקשים רפורמה יסודית במערכת השלטונית, שתתבטא בכינון מלוכה, כשהדגש הוא "עַתָּה שִׁימָה-לָנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִים" (שם, פס' ה')
שמואל המנהיג הרוחני של עם ישראל נפגע כשבני ישראל מבקשים ממנו מלך
כְּכָל הַגּוֹיִים. שמואל, דעתו אינה נוחה מדרישת העם למלך - "רַעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׁיתֶם... לִשׁאוֹל לָָכֶֶם מֶלֶךְ" (שם, פס' י"ז).
בהפנותי מבט לארבעים שנות מלכות שלמה, אני אומר בבטחה, ששמואל צדק ביחסו השלילי לדרישת "כָּל זִקְנֵי יִשְׁרָאֵל" המורדים בו שימליך מלך. עוד "במשפט המלך" בפרק ח' מציג שמואל את מוסד המונרכיה כמוסד נהנתני, ולכן הוא מזהיר את המורדים בפסוק י"ח, שבעתיד העם יתחרט, אם תכונן מלוכה בישראל, אך זה יהיה כבר מאוחר - "וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם..." ולא יהיה מי שישמע לכם.
שמואל הנביא חזה את דברי רחבעם בן שלמה, שאמר לעם שסבל מהנהנתנות של שלמה המלך - "...אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בְּשׁוֹטִים, אֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בְּעַקְרַבִּים". כששמואל הנביא בפרק ח' אומר - "הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקַּח וְשָׁם לוֹ בְֹמֶרְכָּבְתוֹ וּבְפָרָשָיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכָּבְתוֹ" הוא מתאר את הניוון המוסרי במלכות שלמה. מצער לקרוא בשמואל א' פרק ח' פסוק י"ט את תגובת העם להתנגדות הנביא שמואל למלוכה - "וַיְּמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמְרוּ: לֹא! כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ". מצער, שהמכובדים בעם הצליחו להסית המון עם מתלהם נגד הנביא שמואל. מצער, ששר ההיסטוריה שלנו כעם לא צעד עם שמואל במסע נגד המלוכה.
מצער, ששר ההיסטוריה שלנו הביס את הנביא שמואל, נביא שהתנגד לכינון מוסד המלוכה. מצער, שהובס המצע הרעיוני של שמואל, כפי שבא לידי ביטוי בספר שמואל א' בפרק ח' פסוקים י'-י"ח.
מצערת המרידה של קרח וחבורתו נגד משה ומצערת המרידה של מכובדים בחברה נגד שמואל. בשני המקרים המרידות הן קריאות תגר מתלהמות ובוטות על הענווה והצניעות של שני מנהיגים רוחניים - משה ושמואל.