סיכום מאוחר שנכתב לאחר הפוסט הבא: אני נזהר בבחינת "אל יתהלל חוגר כמפתח", ואנחנו רחוקים עדיין מלפתח. אך בזהירות, בדחילו ורחימו, אני מעז לומר כי כנופיית הדיקטטורה חשבה שהמחאה נרדמה, והנה היום היא קמה כארי וניעורה ככפיר (ביטויים נהדרים, אבל לא שלי אלא של חיים נחמן ביאליק) - ובלשון הפשוטה הכינו אותם היום "שוק על ירך", ובלשון בנותינו ובנינו - הם חטפו בומבה. וכאן מתחיל הפוסט המקורי: כמה הערות מיום אחד בישראל התוססת באשר למבצע צה"ל בג'נין ולהפגנת המחנה הדמוקרטי בנתב"ג ולחקירת ארנון מילצ'ן במשפטו של בנימין נתניהו:

• הערה זו מופנית ל"נשר" הבולט של הכיסוי המשטרתי משה נוסבאום מערוץ-12 ותהיה מובנת רק ל"מיטיבי לכת" בהם העיתונאי הבולט בערוץ-13 ברוך קרא, לפרקליט המדינה לשעבר ערן שנדר, ולעורכת דין תמימה והגונה ששמה מתחיל באות ל':

משה, הופעת הערב בערוץ-12 כדובר של משטרת איתמר בן-גביר והמפכ"ל יעקב שבתאי. הצבעת על תנועת המחאה כמשבשת בהפגנותיה את עבודת המשטרה. לפיכך ביקשתי לומר לך כי די, מספיק מה שהיה מזמן. שנינו מבינים, נכון? עוד תוספת מאוחרת: קיבלתי באיחור תצלום כיצד המשטרה גוררת בברוטאליות את הצלם זיו קורן מידיעות אחרונות, והיא מוסיפה לשקר לציבור כאילו אין אלימות מצד השוטרים.

• קראתי בטוויטר כי השר יצחק גולדקנופף מיהדות התורה מתפלל לשלומם של חיילי צה"ל הנלחמים בטרור בג'נין. אם לא הוא כתב שמתפלל - אז אנא שיודיע, והדברים אינם מכוונים אליו. אבל אם אתה, גולדקנופף, כתבת את הדברים בצביעותך - אז אנא עוף לנו מן העיניים. לא רוצים את תפילתך בימים שאתה עסוק בחקיקה למען השתמטות ילדיך ונכדיך מלשרת בצה"ל. חצוף שכמותך. איני מזלזל בתפילה, אבל לא מפי מצורע פוליטי. אילו מתן כהנא התפלל, אילו נפתלי בנט עשה כן - ברצון, בכבוד, בתודה. אבל אתה, גולדקנופף - משתמט לדורותיו? כמו שנאמר - לא מדובשך ולא מעוקצך"¹

• הצבועים מגלגלים עיניים הכיצד טובי האזרחיות והאזרחים טרחו למען האומה כולה והפגינו בתב"ג בעוד בנותינו ובנינו נלחמים בג'נין. ומה עשה שמחה רוטמן, שמעולם לא שמע כדור עופרת שורק בעת לחימה ליד אוזנו? הוא המשיך בחקיקת הזדון. המחאה הציעה להם הפסקת פעילות דו-צדדית ויריב לוין דחה זאת בבוז. אנו התבקשנו לעצור, והוא המשיך לדהור אל מערת ומאורת הרשע. מוסר הוטנטוטי. וכמובן העניין שהפך לשגרה עד כי כמעט אין צורך להזכירו, בנימין נתניהו הפיץ כאילו הוא מוותר בשלב זה על פסקת הסבירות, או כאילו יהיה ריכוך. לא דובים ולא יער ולא אצל רוטמן שהגיש לדיון את הנוסח הזדוני המקורי. אבל הידיעה שביבי שיקר כבר אינה "עושה" כותרת, מה יום מיומיים?

• קראתי היום בתמיהה מאמר של איש מנוסה כד"ר נחמן שי, שטען כי על ג'ו ביידן להזמין את בנימין נתניהו לבית הלבן ולהטיח בפניו עד כמה חמורה מדיניותו המסכנת את מעמד ישראל בעולם ובארצות הברית בפרט. שי, לצערי, טועה. ביבי ייצא מהפגישה ויכריז כי הייתה מועילה, וגם כאשר יתפרסם התוכן הקודר של הדברים זה יהיה מאוחר מדי. תומכיו ההולכים אחריו כ"סומא בארובה" יצהלו מעצם העובדה שהמנהיג נכנס בשערי הבית הלבן, והתוכן לא יעניין אותם כלל ועיקר.

• אוזני כרויה לטענת כמה ממכריי הסבורים כי פרקליט המדינה לשעבר משה לדור לא היה צריך לתקוף בחריפות את שופטיו של בנימין נתניהו בשל הניהול הכושל של הדיון. אך אין ספק כי באומץ ליבו ובשיקול דעתו תיאר לדור מציאות עגומה ורשלנית בלשון מדויקת. לא כך מנהלים משפט כזה אם אכן רוצים להביאו לגמר. נכחתי ברוב מכריע של הישיבות במשפט "הולילנד" בו הורשעו אהוד אולמרט ואחרים. השופט דוד רוזן לא היה מניח לרפיון ולשאננות, ואולי גם לפחדים, לדרדר את הדיון לאורך תקופה כה ארוכה.

• בהקשר זה, התובעת המעולה אז (הולילנד) ועתה (נתניהו) ליאת בן ארי תיטיב לעשות אם בחקירה הנגדית תבקש מארנון מילצ'ן את רשימת כל האנשים שדיברו עימו בחודשיים האחרונים על עדותו המתנהלת בימים אלה. לא הופתעתי שמילצ'ן עשה סיבוב פרסה. ניסה לעשות. זה לא יצליח לו מפני שחקירותיו במשטרה ודבריו בריענון עדותו יוצגו על-ידי בן ארי לבית המשפט ויסכלו את ניסיונו לחלץ את ביבי ושרה מן "העלים" ה"וורודים", ויש לקוות שהצבע יתחלף ויהיה לו בשל כך שחור בעיניים. ממש לא הופתעתי שמילצ'ן זיגזג. עוד נראה כיצד השופטים האיטיים יתמודדו עם בקשת בן-ארי (שאיני יודע עליה דבר עובדתי) להכריז על מילצ'ן כעל עד עוין. תולדות יום אחד.