• "הם יצאו משום שהמדינה הזאת על הכתפיים שלהם והם לא מוכנים להפקיר אותה לקואליציה..." (בן דרור ימיני, ידיעות אחרונות)

אני אומר את זה מההתחלה. אני שמח שכעת גם בן דרור ימיני מודה בכך. ראשי המחאה לא מפגינים נגד הרפורמה המשפטית. הם מפגינים נגד תוצאות הבחירות. הם מפגינים נגד קיומה של הקואליציה. הם מפגינים נגד מה שהעם בחר. הם מפגינים נגד הדמוקרטיה. והם, בעולם המדומיין שיצרו לעצמם, "המחאה הצודקת ביותר". לא המחאה כנגד נתינת רובים לחבורת רוצחים מטורפים שייבאו לכאן מתוניס, רובים שעד היום מייצרים לנו קציר דמים. לא המחאה כנגד קיפוח מתמשך של עדה בישראל. לא המחאה כנגד הרס חבל ארץ שלם, על יושביו, בלי שום תועלת ביטחונית, ובניגוד מוחלט להתחייבות לבוחר. לא המחאה כנגד בית משפט מנותק שרמס מיעוט גדול בישראל, את המיעוט החרדי. מיעוט שיצא בשנות התשעים להפגנה שהייתה באמת הגדולה בתולדות ישראל. ואתם יודעים מה, אפילו ההפגנות מהשמאל הקיצוני נגד ה"כיבוש" מחזיקות יותר לגיטימיות. הן מבוססות על בסיס אידיאולוגי ועל תפיסת עולם - גם אם בעיני שגויה לחלוטין. טוב שהאמת יצאה לאור. מנהיגי המחאה נגד כללי המשחק הדמוקרטי. הם רוצים לשלוט בלי לנצח בבחירות. ואם לא תתנו להם את זה, המחאה תשרוף את המדינה. האחים לנשק יכלאו אתכם באיילון וישלחו משמרות של בריונים לאיים על חברי כנסת. שליחיהם של אולמרט וברק יפעלו לפי הטקסט-בוק של כל משטר פשיסטי שאי פעם קם. הם יבנו צבא. הם יקימו את "כח קפלן", הם יסיתו לסרבנות. הם יבזו את משפחות השכול ואת חללי צה"ל. הם לא יעצרו באדום. לכן המוחים האלימים הולכים ומתמעטים. כי הרוב המוחלט של עם ישראל, גם תומכי וגם מתנגדי הרפורמה, רוצים באמת דמוקרטיה. העם, מימין ומשמאל, מבין שאפשר לחלוק בדרך דמוקרטית ולהצביע בכנסת. העם מימין ומשמאל יודע שאף אחד שנמצא בשלטון לא מעוניין להרוס את המדינה או לפגוע באזרחיה או לשבור את ההייטק. בהחלט יש כאלה שחוששים מכך שנציגיהם לא נמצאים בכנסת ובממשלה לשמור על המדינה. זה חשש מובן. גם אני דאגתי מאוד כשהמדינה הייתה בידיים של השמאל. לצערי, גם חלק מהדאגות האלה התממשו, ובצורה טראגית. קשה לומר את זה על החששות שהועלו כלפי ממשלות הימין לאורך השנים. אבל אין איך להתווכח עם פחדים וחששות, ולפעמים הזמן הוא הרופא הטוב ביותר. הזמן, וההיכרות. הממשלה קיימת כבר חצי שנה. איש לא אסר על נשים לקרוא או ללבוש בגד מסוים בהתאם לקודים של סיפורה של שפחה, ובטח לא תיפלו מהכיסא אם אספר לכם שאין גם שום תוכנית מגירה שכזו. לא סגרו אף עיתון. לא שללו אף זכות. אפילו החוקים שקידמנו כדי להיאבק בפשיעה הגואה במגזר הערבי, מתונים בהרבה וקנאים לזכויות אדם יותר מאלה שהציעו בממשלה הקודמת. אז מספיק עם השקרים ועם ההפחדות. מספיק עם האיומים המרומזים או הבוטים במלחמה. המוחים בקפלן לא משרתים בצבא יותר מרובם המוחלט של התומכים בממשלה הזו, או ברפורמה המשפטית. אין להם מונופול על הצבא, על השכול או על התרומה למדינה. יש למחאה, לצערי, מונופול כמעט מוחלט על התקשורת, עם "עיתונאים" מגויסים שהפכו להיות שופרות, אבל אי-אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן, ולשקרים הבוטים שמוכרים לנו, אין רגליים. האחים לנשק האמיתיים מסרו השבוע את נפשם בשטח, ולא באולפני הטלוויזיה ובסרטוני הטיקטוק. מי שהמדינה באמת על הכתפיים שלו, היה השבוע בג׳נין, בגבול הלבנון או בעוטף עזה, ולא במבצע האמיץ לחסימת הדיוטי פרי.