הקואליציה אימצה את "ההברקה" של בן-גביר אודות ה"אכיפה הבררנית" שלדבריו נוקטת אותה המשטרה מול "מפגיני קפלן". כולם יודעים שזה שקר גמור ואף נתעב אבל אין כמוהו כדי להסביר (ולהצדיק) את חוסר המשילות וחוסר השליטה של הממשלה בנעשה ברחובות הארץ. למרבה האבסורד הממשלה יודעת ומבינה כי ההאשמת פיקוד המשטרה על-ידי בן-גביר נובעת מחדלונו, היא מגבירה את אוזלת ידה וחוסר המוטיבציה של שוטריה לטפל במחאות ההולכות ומתפשטות, צוברות תאוצה ומשנות צורה. המשטמה וחוסר ההבנה של הממשלה, של ראשה ושריה מחייבת להציג ולהבהיר להם את המושגים "אכיפה בררנית" מול "אכיפת אין ברירה" שמהותה כפולה:-

• "אין ברירה" כי מלכתחילה אין שום סיכוי או יכולת לכבות אתת אש המחאה והמרד המפעמת בלב רוב (כן רוב) העם המתנגד להפיכה ולהשלטת דיקטטורה מדכא מבית ספרם של העריצים יריב לוין ושותפו שמחה (עצב) רוטמן.

• "אין ברירה" כי אין שום משטרה בעולם ובוודאי לא משטרת ישראל הקטנה והמוכה שתוכל לעמוד מול רבבות ומאות אלפים של אזרחים טובים שומרי חוק המממשים את זכותם הבסיסית והחוקית להפגין נגד עוולות הממשלה.

לכן ל"מפגיני קפלן" ותומכיהם (כאמור לרוב העם) יש מאבק קשה על התודעה. מצד אחד העלילה על "אכיפה בררנית", שהולכת ומתקבעת כסטראוטיפ בעיקר בפי מצביעי הקואליציה. מנגד, מציאות טבעית של "אכיפת אין ברירה" המחייבת את הממשלה ועושי דבריה לעשות חשבון נפש, לחדול מדרכה הנלוזה הקורעת את העם ומחלישה אותנו מול האויבים האורבים ומחכים לשעת כושר לממש את זדונם, לחורבן הישות הציונית. אין שום ספק שההיסטוריה תחשוף את האמת ותצביע על הזדון של ראש הממשלה אשר חבר לבן-גביר - איש המדון ופורע החוק והפקיד בידיו תיק כה מרכזי האחראי על אכיפת החוק וביטחון האזרחים. הוא ידע גם ידע כי האיש חסר כישורים וניסיון ניהולי למלא תפקיד כה מורכב, במיוחד ידע שהאיש הזה ינחית מכת המוות על המשטרה, שנותרה מוכה וחבולה מפרשת "תיקי נתניהו". גם את שריה של ממשלת הזדון הזו תשפוט ההיסטוריה על היותם כנועים ואומרי "הן", על דבקותם בכסאות ועמידה מנגד לנוכח הסכנות והאסונות האורבות לנו מהמהפכה המשפטית, פרי שיגיונם של 2 אנשי עוול מבלי להרים כל זעקה או יוזמה לעצירת התהליך. למרבה המזל נמצאו בקרבנו אנשים אמיצים, אלו הנושאים על שכמם יום יום את העול: בכלכלה, בביטחון, במדע, בחינוך, בפיתוח ובמיסים, אשר החליטו לא לעמוד מנגד ולא לאבד במחי יד את אשר הם וקודמיהם בנו פה בעמל ובהתמדה במשך 70 שנה. גם אם זו תהיה עוד "מלחמת שחרור" (רב זירתית), לעצמאות ישראל והארץ זה חיוני ונכון. את המלחמה הזו יש לנהל אף אם סביבנו אורבים אויבים חורשי רעה ושלופי חרב. כי לדמוקרטיה רב הסיכוי לנצח, בעוד שלדיקטטורה מובטחים כישלון ומפלה. לסיום נראה לי שיש מקום והכרח לברך ולחזק את משטרת ישראל על מאמציה והישגיה (גם אם לא רבים), על תפקוד שוטריה באווירה מתנכרת ללא גיבוי ותמיכה. על מלחמתם בארגוני הפשיעה שלנוכח הניכור למשטרה הרימו ראש כנגד כל גופי האכיפה. נתפלל שהרוח הרעה המרחפת מעל המשטרה תחלוף, ותתחיל תקופה של שיקום ובנייה כראוי למדינה בעלת ערכים דמוקרטים ונטולי פשיעה. ולא תואשם עוד ב"אכיפה בררנית".