במאמר בידיעות אחרונות, דווקא ביום צום י"ז בתמוז (6.7.23), התגייס מר בן-דרור ימיני והפך את כישוריו לשמן על גלגלי ההפיכה המשטרית, שאותה מובילים שני זקנים נרגנים, האדונים אהרן ברק שהניח את היסודות להפיכה זו, ואהוד ברק המתוסכל מכישלונו הזכור לרע כראש ממשלה. שני אלה, ומאות אלפי "אידיוטים שימושיים" הנוהים אחריהם, גורמים נזקים אדירים למדינת ישראל, לכלכלתה, ליחסיה הבינלאומיים וללכידות החברתית בתוכה. ימיני הכתיר את מאמרו בכותרת "המחאה הצודקת ביותר והציונית ביותר בתולדות מדינת ישראל". ימיני מבוגר מספיק כדי לזכור, ולא להתעלם, ממחאות צודקות יותר וציוניות יותר בתולדות מדינת ישראל: המחאה נגד הסכמי אוסלו, שכל אדם ישר וסביר היה מצביע על הסכנות והשקרים הגלומים בהם, והמחאה נגד הגירוש האכזרי של כעשרת אלפים יהודים מבתיהם בארצם ("הינתקות" בשפת המכבסה), שכל שוחר דמוקרטיה אמיתי היה מזדהה איתה. טוב היה עושה ימיני אם קודם לפרסום המאמר היה מעיין בספרו המרתק "תעשיית השקרים". הספר "תעשיית השקרים", כפי שהנחתום מעיד על עיסתו, "הוא כתב אישום חמור נגד שני גופי הידע החשובים ביותר - האקדמיה והתקשורת - שיצרו וטיפחו את השקרים...". גם היום יש לגופים אדירים אלה ולאחרים, הפרקליטות למשל, תרומה אדירה להפיכה המשטרית של הברקים הנ"ל, ולנזקים הנגרמים על-ידה. גופים אלה הם מרכיבים חשובים ב-DEEP STATE השולט במדינת ישראל, גם כאשר הליכוד נמצא כביכול בשלטון. ברוב צביעותו עוסק ה-DEEP STATE האנטי-דמוקרטי בהפחדה מפני תוצאות הבחירות הדמוקרטיות. ימיני מתרעם על הרכבה ומהותה של הקואליציה הנוכחית, שהורכבה בהתאם לתוצאות הבחירות הדמוקרטיות שנערכו ב-1.11.22, ושאותה מגנה בן-דרור ימיני. רבים במחנה האנטי-דמוקרטי, שאליו הצטרף ימיני, אינם מקבלים את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות ורוצים לכפות על הממשלה הנבחרת - באמצעות תכתיבים כוחניים - את דרכם, הדרך שנכשלה בקלפי. מדובר על המחנה האנטי-דמוקרטי בכנסת וברחוב. מדובר כמובן גם על ראשי המחנה האנטי-דמוקרטי, בני גנץ שמאיים "להרעיד את המדינה" ויאיר לפיד המחרה מחזיק אחריו, ואשר מפעיל את מכונת הרעל וההפחדה שלו וגם המציא את "הוועדות הנשיאותיות", מסלול עוקף כנסת ודמוקרטיה.

אין לה רוב

אין להם להלין אלא על עצמם בלבד: הם, במו ידיהם, דחקו את בנימין נתניהו לזרועות שותפיו הקואליציוניים. בני גנץ ויאיר לפיד, אם היו מגלים אחריות, בגרות ומנהיגות היו מפסיקים את החרם על נתניהו ונכנסים תחת האלונקה, לממשלה בראשותו, כפי שקבעו הבוחרים. הימנעותם מלפעול כך אילצה את נתניהו להקים ממשלה עם שותפים שהוא לא רצה בהם ושגם רבים ממצביעיו אינם רוצים בהם. ימיני מסכים אומנם ש"לקואליציה הזאת יש 64 חברי כנסת", אבל קובע ש"אין לה רוב. למפגינים שיצאו אתמול לרחובות יש רוב". קביעתו זו אינה אלא הפיכה משטרית והעברת השלטון מן הרוב הנבחר אל הרחוב. האם זו דמוקרטיה נוסח ימיני? בקטע אחר של דבריו קובע ימיני: "אלו שיצאו אמש לרחובות... יצאו משום שהם לא מוכנים להפקיר את המדינה. הם יצאו משום שהמדינה הזאת על הכתפיים שלהם. הם יצאו משום שהם שייכים למעמד העובד ומשלם המיסים". מאין ההתנשאות הזאת? האם המדינה הזאת אינה נישאת גם על הכתפיים שלי ושל חבריי? האם חבריי ואני איננו שייכים למעמד העובד ומשלם המיסים? גם רבים מאוד - הרוב - בין חבריי ואני איננו רוצים שקואליציה שמורכבת מגוש חרדי אנטי-ציוני וגוש ימני אנטי-ציוני תהרוס את כל מה שנבנה כאן עד היום". אבל, לתשומת לבו של ימיני, חבריי ואני באמת "לא רוצים להרוס את כל מה שנבנה כאן עד היום". יואיל נא ימיני להסתכל מי שולט במחנהו: שמאל קיצוני, אנשי הפרוגרס, אנשי ה-DEEP STATE. אלה הם הכוחות הרותמים לכרכרתם מאות אלפי "אידיוטים שימושיים", ובאמצעותם הם מאיימים "להרוס את כל מה שנבנה כאן עד היום". יואיל נא ימיני להתבונן בדגלי האויב המבצבצים מבין שורות המחאה, אשר זוכה לתקשורת מגויסת, אוהדת ומדבררת.

מזרח תיכון חדש

אין דבריי אלה באים לגונן על המשתמטים משירות צבאי, או לפחות שירות אזרחי. חוק ההשתמטות ("חוק הגיוס") הוא בעיניי החמור שבחוקים ואסור שייחקק. אבל, ימיני מוזמן ליטול קורה מבין עיניו ולהסתכל על הקיצוניים במחנה שאליו הצטרף, ועל האיום הגלום בהם לעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ימיני צודק כאשר הוא אומר "שאין שום הוכחה ששופטים חכמים יותר ממחוקקים". הוא אפילו צודק באמירתו ש"אלה לא הימים הטובים שלהם", של המחוקקים. אבל, הוא אינו מפנה את חיצי הביקורת שלו אל המחוקקים הנכונים. טוב היה אם היה אומר ללפיד וגנץ ש"הם לא מחוקקים. הם כנועים. הם שפנים", הם נגררים אחרי הקיצוניים בין המפגינים, במקום להצטרף אל הרוב בימין - ובעם - שרוצה מדינה יהודית ודמוקרטית, ולא מדינת כל אזרחיה, אשר תהפוך במהרה למדינת כל אויביה, אלה המחככים ידיהם בהנאה לנוכח האנרכיה המשתלטת על המדינה והגורמת לה נזקים עצומים. ימיני קובל על כך ש"בראש המדינה עומד אדם שמהתל בכולם". איפה היה ימיני כאשר בראש המדינה עמד אדם שבאמת היתל בכולם ואשר הפיץ שקרים על שלום עכשיו ועל "מזרח תיכון חדש"? כבר ב-1996 גיבש המחנה האנטי-דמוקרטי את מצעו בן שלוש המלים: רק לא נתניהו. המחנה האנטי-דמוקרטי אינו מתעניין בדמוקרטיה, שאותה הוא רומס ברגל גאווה. כל רצונו: רק לא נתניהו! חובה לעצור את האופוזיציה הדורסנית והעשירה, זו המאיימת לחדור מן הרחוב אל הכנסת ולמוטט את הדמוקרטיה. וגם אם חלק ממעשיהם של השר יריב לוין וחבר-הכנסת שמחה רוטמן נעשים בסגנון שאיננו נאה - גם בעיניי - וגם אם יש בממשלה חלקים "מרגיזים ומעצבנים" (מלים של ימיני), חשוב להתרכז בעיקר ולבלום את הכוחות הקיצוניים השולטים במחאה ומובילים אותה ואותנו למקומות אלימים ומסוכנים. כוחות חשוכים ומסוכנים אלה הם בבואה של "מרגיזים ומעצבנים" הקיימים לדאבוני גם במחנה הלאומי. ולסיום: גם אני רוצה דמוקרטיה, בניגוד למי שחוסם כבישים ומאיים על שלום הציבור ומחריד את המדינה באמצעות זמבורות ומטרדים אחרים; גם אני רוצה שלום, ולא רק מי שחותר לשלום חזירי, כזה המתבסס על גירוש מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם; גם אני נאמן לערכי מגילת העצמאות.