"וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃" בראשית א, ו'
בספר בראשית מסופר שלפני בריאת הרקיע המבדיל בין מים למים, הארץ הייתה "תוהו ובוהו", "וחושך על פני תהום". לאחר שהבורא עשה את הרקיע, שהבדיל "בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע", נוצר הבדל בין האטמוספרות - בין ה-(מ)ים לש-מים. קו הרקיע, קו המים המפריד בין הים לאוויר מעל, מסמל את הקו המפריד בין העולם הגשמי לעולם הרוחני (-ה'קל' והפתוח יותר) שמעל.
ישנן חיות (דולפין) אשר מסוגלות לקפוץ מעל קו המים לאוויר מעל, להיות כמה שניות באוויר ולראות שיש מציאות אחרת (בפרפרזה על משל המערה של אפלטון). אך עוד לפני שהחיות קופצות מעל הרקיע, הן רואות
ומרגישות את האור החודר למטה למציאות שלהם, עד למעמקים. יש לבע"ח רמזים וראיות לכוחות ולעולם הרוחני "מלמעלה", ויותר מכך, האור הוא חלק מהחיים שלהם "למטה". האור (הרוחני) מלמעלה מחמם, מאיר ונותן חיים (לעולם הגשמי). כלומר
אין הפרדה של ממש בין העולם הרוחני לגשמי; ישנו קו רקיע המהווה הפרדה "רקה", אך אור האמת לעולם מחבר בין שני העולמות.1
אור כגורם המחבר בין החומר לרוח
"וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי-אֽוֹר"׃ בראשית א, ג'
כפי שתיארתי בחלק הקודם, האור מגיע מהעולם הרוחני העליון (באנלוגיה שלנו - מהשמיים) וחודר לעולם הגשמי התחתון (באנלוגיה - לתוך הים). יוצא שהאור מחבר בין העולם הרוחני לעולם הגשמי.
אור-תנועה-זמן
הכוח המייצר אור, הכוח האלקטרומגנטי הוא כוח-הרקע, או הרקיע אשר תוחם עצמים ויוצר את אשליית המרחב. כאשר מוסיפים תנועה למרכיבים של הרקע הזה מוסיפים את מימד הזמן (תנועה יוצרת שינוי בין מה שהיה לפני התנועה לאחריו, ועל-ידי כך סיבתיות וזמן).
החלקיק אשר תוחם את הזמן (ובעל המהירות הגבוהה ביותר - גבול המהירות "המותרת") הוא הפוטון - האור. לכן,
הכוח האלקטרומגנטי, שאור (פוטון) הוא חלקיק האנרגיה הבסיסי ביותר שלו, יוצר את אשליית המרחב, והאנרגיה הבסיסית הנובעת מכח זה, האור - יוצר את (אשליית) הזמן.
אחד הדברים הכי בסיסיים ביקום ובקיום שלנו כיצורים פיזיים, הוא מימד הזמן והסיבתיות. אנחנו חיים בהווה: דברים שקרו לפני משפיעים עלינו ודברים שאנו עושים עכשיו ישפיעו על דברים שיקרו בעתיד. האור מסמן את הגבול של המהירות ושל מימד הזמן בעולם הגשמי, וזהו גם הגבול שלנו בתור יצורים החיים במציאות פיזית.
אבל לכל חוק, לכל גבול, יש את היוצא מן הכלל או משהו העובר את החוק, ואת המסגרת. מחוץ למסגרת של גבול מהירות האור ישנו הצד השני של האור, היכן שהאור הפיזי נהפך לאור הרוחני, וגבולות המרחב-זמן מתמוססים לחופש מוחלט - העולם הרוחני. אם עוברים את הגבול של מהירות האור - מגיעים למציאות של 'על-זמן', מציאות שקרובה למציאות מטפיזית שבה העבר ההווה והעתיד קיימים בוא זמנית - הם אחד. הייחוד הזה, הוא מציאות הנצח - המציאות האלוהית.
האור כבסיס וכאמצעי תקשורת של גופים אסטרונומיים (כוכבים)
האור הוא הדבר המהיר ביותר בעולם והוא גם הגורם המחבר בין החומר לרוח, ובין יצורים חיים. הדרך המהירה ביותר להעביר מידע ולתקשר אחד עם השני היא דרך האור, ובכך האור הוא המחבר והמקשר העיקרי והיעיל ביותר.
מקום הייצור וההפצה העיקרי של אור הוא בתוך כוכבים (שמשות). ישנה תאוריה של מטלוף, הגורסת שכוכבים (שמשות) הם בעלי תודעה, ומסוגלים לכוון את דרכם בגלקסיה באמצעות כיוון הזרמים (הסילונים) האלקטרומגנטיים (האור) הנפלטים מהשמשות (תאוריה זו יכול להסביר איך גלקסיות נשארות "מחוברות" למרות שאין מספיק חומר לכך, ולבטל את הצורך בתאוריה של "אנרגיה אפלה")
2. בהמשך לתאוריה זו, אפשר לשער שהאור הנפלט מהכוכבים יכול לשמש לתקשורת בין הכוכבים עצמם.
רופרט שלדרייק, במאמר שלו אודות הרעיון שהשמש בעלת תודעה, מציע שהשדה האלקטרומגנטי של השמש הוא כמו 'איבר החושים' שלה, ודרכו השמש מקבלת מידע על העולם ומגיבה אליו (בדומה לצורה שבה המוח שלנו, מערכת העצבים והנירונים בעלי המטען החשמלי פועלים)
3.
אם האור הוא באמת הגורם המחבר בין הרוח לחומר, ואם גלי אור נושאים בתוכם אנרגיה אשר קשרוה לאור המטפיזי, שינויים בעוצמות ובתדרים של גלי אור בוודאי אמורים להשפיע על ההרגשה, ההתרגשות וההתנהגות האנושית. השמש, היא המקור העיקרי של האור בעולמנו האנושי, ומחזורי הפעילות של השמש משפיעים בצורה משמעותית על האנושות. לאורכה של ההיסטוריה האנושית, השיאים של מחזורי הפעילות של השמש חפפו לאירועים של מחלות (מגיפות), מהפיכות, מלחמות והרס בעולם האנושי. זה לא חייב להיות כך, אך יותר מדי אנשים לאורך ההיסטוריה כיוונו את פועלם לכיוונים אגואיסטיים ומטריאליסטיים, וכאשר השמש הוסיפו אנרגיה ('למדורה'), היא הגבירה את העשייה בכיוונים הללו
4.
המדען הרוסי אשר חי בתקופה הסובייטית (וסבל רבות מכך), צ'יבסקי [Tchijevsky], חקר את השפעת האנרגיה (האור) של השמש על האדם. צ'יבסקי הראה ששינויים בקרינה האלקטרומגנטית של השמש משנים את המטען החשמלי של האטמוספרה של כדור-הארץ, ומערכת העצבים שלנו (בעיקר של אנשים רגישים יותר) יכולה לקלוט את זה, וכך להשפיע על מזג הרוח והתפקוד. מעבר לכך, צ'יבסקי ואחרים הראו שישנו קשר סטטיסטי משמעותי בין המחזורים של השמש (בעיקר המחזורים הקצרים של 11 שנים), לבין אירועים היסטוריים משמעותיים (צ'יבסקי חקר את ההיסטוריה של 72 מדינות) אשר אירעו בסמיכות (של כ-5 שנים) לנקודת המקסימום של המחזור הסולארי [Solar Maximum]
5.
אור השמש לא רק שמשפיע על רוחנו והתנהגותנו, הוא גם בעצם יצר את כוכב הלכת שלנו ואותנו. לפי התאוריה המדעית העכשווית, אור של שמש צעירה מחמם את הגז והחלקיקים מסביבה ואלה יוצרים דיסק מסביב לשמש. דיסק זה של גז וחומרי גלם נהפך עם הזמן (ועם כוחות הכבידה) לכוכבי לכת. אנו, בני האדם וכל היצורים החיים הם תוצר של האור הקדום הזה. האנרגיה של אור השמש יצרה את כדור-הארץ, ואת המרכיבים הכימיים והאטומים שמרכיבים את גופנו. יסודות כגון קלציום, מגנזיום, סיליקון, ברזל ונחושת, אשר נוצרו על-ידי אנרגיית השמש, הם הכרחיים לבניית גופנו ולהפעלתו. האסטרונום, המדען והסופר קרל סגן [Sagan] אמר שאנחנו בעצם 'חלקיקי שמש'"
6 (star stuff)
אור המחבר מים-חיים, והמרכיב האנרגטי הבסיסי של הכל
הניסויים של מונטנייה מצביעים על כך שמולקולות של מים אינן מוחזקות ביחד רק ע"י קשרים אלקטרו-כימיים סטטיים (קשרי מימן וכו'), אלא הקשר שלהם נגרם או נתמך ע"י אור [שדה אלקטרומגנטי ארוך טווח תלוי-זמן (dependent radiative long range em field"-"time)].7 נוסף לכך, הניסויים מראים שאור (גלים אלקטרומגנטיים) הוא גורם מחבר, בכך שהאור מעביר, בצורה לא מובנת- או מטאפיזית, את "הוראות הייצור"(הדי-אן-איי) של האורגניזם למים. האור מקיים את כר-הגידול החיוני לחיים (מים) ומפיץ את החיים.
הכוח האלקטרומגנטי מייצר אור (פולט פוטונים). פוטון הוא חלקיק האנרגיה הקטן, והיסודי ביותר אשר נמצא בבסיסו של הכוח האלקטרומגנטי. ייתכן שהכוח האלקטרומגנטי זה בעצם אור "במצב צבירה" שונה, וכאשר אנו משנים את המצב האנרגטי של הכח הזה חלקו עובר "למצב צבירה" אחר אשר מתבטא באור. הדבר דומה למה שקורה כאשר אנו מבצעים תהליך של אלקטרוליזה של מים, ונפלטים מהמים חמצן ומימן. החמצן והמימן הם אבני הבניין הבסיסיים של מים; הם לא תוצר לוואי של העלאת המצב האנרגטי של המים על-ידי הכוח האלקטרומגנטי (באלקטרוליזה). אולי באותו אופן, פוטונים הם לא תוצר לוואי של הכוח האלקטרומגנטי, כאשר משנים את המצב האנרגטי שלו, אלא הם המרכיב הבסיסי של כוח זה. אם זה נכון, אז אור (הכוח המחבר), הוא מרכיב בסיסי (אך אולי לא המרכיב היחידי) של הכוח האלקטרו-מגנטי. זה אומר שכול העצמים בעולם שלנו (כולל אנחנו), ושהעולם כולו מורכב בבסיסו ומלא באור.