ביום שלישי השבוע, ביקר אבו מאזן יו"ר הרשות הפלשתינית במחנה ג'נין לראשונה אחרי עשר שנים. הביקור היה מפתיע והמראות היו לכאורה חריגים ביותר, נוכח המידע המופץ בתקשורת הישראלית כבר זמן ממושך בדבר אובדן השליטה של הרשות הפלשתינית בצפון הגדה המערבית. רק לפני מספר ימים סולקו מחמוד אל-עאלול סגן יו"ר פתח ועזאם אל-אחמד חבר הוועד המרכזי של פתח מהלוויותיהם של ההרוגים מהמבצע של צה"ל בג'נין. בנוסף, ביטלו רבים ממשפחות ההרוגים את פגישתם עם אבו מאזן ברגע האחרון. פתאום משילות באירוע של מפגן כוח במחנה ג'נין בבוקר יום רביעי, הופיעו שני מסוקים ירדניים שהביאו את הראיס אבו מאזן למחנה. במקביל, הגיעו גם מכוניות של אח"מים פלשתינים מרמאללה כשלצדם כוחות אבטחה רבים של הרשות, כולל "הביטחון הנשיאותי". הם היו חמושים בתתי-מקלע, עם כומתות ומדים מגוהצים. לרגע נדמה היה שג'נין שוב בשליטה מלאה של הרשות. בזמן הביקור לא ראינו כלל את צעירי עַרִין אל-אֻסוּד משכם (גוב האריות) או את "כַּתיבּת ג'נין" (גדוד ג'נין) המקומיים ושאר ארגוני החמושים הצעירים, אותם אנו רגילים לראות צועדים ומטילים אימה במחנה. לטענת הארגונים הללו, הסוררים כביכול, רוב פעיליו ניצלו במבצע "בית וגן" של צה"ל כי ידעו על המבצע מוקדם והסתתרו בבתים של משפחות בג'נין, כפי שהתגאו חלק מהפעילים. יש להניח כי הרשות הפלשתינית היא שהזהירה אותם מראש. עובדה זו מסבירה מדוע היו מעט הרוגים פלשתינים יחסית במבצע של צה"ל ורוב ההישגים שלו היו בהרס תשתיות הטרור במחנה. אין להתבלבל, ההפרדה בין החמושים בג'נין לבין כוחות הרשות היא חלקית בלבד. חלק מהצעירים הם אנשי פתח או בני משפחותיהם. אפילו ייתכן מצב שבמשפחה אחת האב הוא בכוחות הביטחון ובנו הוא פעיל טרור באחד הארגונים במחנה ג'נין. חלק לא מבוטל מהחמושים אינם מסתירים את השתייכותם לשֻהַדַאא אל-אַקְצַא (חללי אל-אקצה), הזרוע הצבאית של הפתח. אם כן, הרשות הפלשתינית מתואמת עם חלק מהארגונים במחנה ג'נין, והם לא סתם נעלמו כשהגיע אבו מאזן, אלא נעדרו בתיאום מלא עם מנגנוני הרשות. הדבר מזכיר מעט את התיאום שהתחולל מתחת לשולחן בין פתח וחמאס בימי תהליך אוסלו. רבים בישראל האמינו אז בשנות ה-90 כי אנשיו של ערפאת באמת מרסנים את הטרוריסטים. למרות הסקרים ברמאללה המלמדים על הפופולריות הנמוכה ביותר של אבו מאזן, למרות מאמרי הביקורת, הקללות נגד הראיס ברשתות החברתיות והטענות כי הרשות הפלשתינית אינה אלא מנגנון של ישראל לשליטה על הגדה, לא ראינו מחאה רצינית נגד ה"בוגדים", כפי שהיה צפוי. לא עפו על אבו מאזן עגבניות ולא קראו נגדו קריאות. ההפך, תושבים רבים יצאו לרחוב לראות את הראיס ולשמוע את דבריו. יש להניח כי רבים מאוד לא יודו בפומבי, אך הם מייחלים ליום שבו תשוב המשילות לג'נין והם יתפטרו מכנופיות הצעירים החמושים, ההורסות את הכלכלה בג'נין. כדאי לשים לב לנרטיב של אבו מאזן בנאומו בג'נין: "ג'נין היא מופת להתנגדות לכיבוש", "נקים מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים", ולא "ירושלים המזרחית", כפי שהתרגלנו לשמוע מאבו מאזן בעבר. המשפט הכי חשוב שלו היה בדבר המשילות: "מדינה אחת, עם אחד, נשק אחד". אחד המסרים החשובים של אבו מאזן בביקור, הוא הצוות שהתלווה אליו, שאנשיו הם למעשה יורשיו הלגיטימיים בעיני הראיס: חוסיין א-שיח' ראש הוועד הפועל של אש"ף ומאג'ד פרג' ראש מנגנון המודיעין. ההפסקות בנאום, בהן הוא השתעל שוב ושוב, מלמדות על מצבו הבריאותי הרעוע.