בעבר נהנתי לקרוא את המאמרים של איתמר לוין. היה בהם עומק והתייחסות לצד השני של המטבע. אך לאחרונה המאמרים הפכו לחד-צדדיים, כאילו שבצד השני אין שום היגיון ושום חשיבה מוסרית. אך לא כך הם פני הדברים. אתייחס למספר נקודות במאמרך.
א. ההבטחה לציבור
"רק הציונות הדתית הציגה תוכנית לרפורמה משפטית" - נכון. שאר המפלגות לא פרסמו מצע בשום תחום, לא בתחום המשפט, ולא בתחומים אחרים. האם זה אומר שלא ידענו מה דעתם? יריב לוין מדבר כבר עשרים שנה על הצורך בשינויים במערכת המשפט. כמוהו גם חברי כנסת נוספים בליכוד ובמפלגות אחרות כדוגמת משה סעדה וטלי גוטליב ועוד, הביעו כבר לפני הבחירות את הדרישה לתיקונים מהותיים במערכת המשפטית. וכן - זו דעה לגיטימית.
ב. 'העריצות' של בתי המשפט
"הדרך המעשית והמיידית היחידה למנוע עריצות היא בבתי המשפט". - הציבור הימני מרגיש כבר שנים רבות שמדיניות ימנית בתחומים שונים: גם כלכליים חברתיים, גם בתחומים יהודיים ציוניים, או בתחום הביטחוני, נבלמת מסיבות עלומות על-ידי משפטנים. כשהממשלה או הכנסת רוצים לקדם חוק או מדיניות שמקורה בהשקפת עולם יהודית מסורתית ציונית, או ליברלית כלכלית, הם נבלמים שוב ושוב בגלל "מניעות משפטיות" שאינן מפורשות בשום חוק.
זאת לא רק 'הרגשה' של הציבור הלאומי. משפטנים רבים טוענים שאכן בתי המשפט ומערכת המשפט מתערבים בתחומים לא להם, ולא משיקולים ענייניים. בין המשפטנים ישנם גם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה שהינם באופן אישי אנשי שמאל - חילוני - ליברלי, כדוגמת נשיא בית משפט העליון משה לנדוי, פרופ' רות גביזון, ופרופ' דניאל פרידמן.
אציין דוגמה אחת. בישראל יש בעיה של מהגרי עבודה ושוהים בלתי חוקיים. הבעיה קשה יותר בשכונות חלשות כלכלית, אליהם מגיעים העובדים הזרים, ובהן יש בעיה של פשיעה וחוסר ביטחון. למיטב זכרוני בג"ץ ביטל כבר שש פעמים! החלטות של הממשלה וחוקים של הכנסת! שנועדו לטפל בבעיה. האין זאת עריצות של בתי המשפט!?