עמוס ידלין, בינתיים אלוף (במיל.) קורא בקול את המשפט הבא: "הטייסים שמסרבים להתנדב למילואים הם חלוצים לפני המחנה". מסרבים לשרת, חלוצים לפני המחנה, כך סבור עמוס ידלין.
לו אני הרמטכ"ל הייתי מזמן את ידלין במדים ללשכתי, גוזר לו את הדרגות, גוזר לו את הסמל מהכומתה, גוזר לו את תג היחידה, וכמובן את כל האותות המעטרים את חזהו, מדביק לו עם דבק דו-צדדי דרגת טר"ש לשרוול, ומגלגל אותו בבוז מהלשכה.
האם זה ישפיע על הפנסיה של טר"ש ידלין? אולי, אך למי אכפת. האם זה ישפיע על קורות החיים שלו? ודאי, אך למי אכפת, האם זה ישפיע על שמו בעולם? ודאי אך למי אכפת. אם לעמוס ידלין לא אכפת מצה"ל אז לצה"ל ולעם ישראל לא יהיה אכפת ממנו.
ידלין, כמו חבריו וחברותיו המעודדים אי-התייצבות לא ישולחו מהצבא, לא יקבלו תפקיד חליפי. הם פשוט יהפכו טר"שים, ישתמשו בשירותי חוגרים, יאכלו בחדר אוכל חוגרים, יהיו להם חופשות של חוגרים, יהיו להם תנאי מגורים של חוגרים, מדים של חוגרים, טר"שים, ללא אפשרות קידום לעולם.