קרוב משפחה רוני ארזי ואני חזרנו הלילה במונית מן ההפגנה ה-99 שלי. בדרך הפגין הנהג שטחיות של ביביסטים בהבנת המציאות הקשה ביחסי בנימין נתניהו עם ג'ו ביידן. אך לאחר צאתנו מהמכונית אמר לי רוני: "ובכל זאת, איך אתה מסביר את המחווה של ג'ו ביידן, ששוחח עם ביבי לפני מפגשו עם יצחק הרצוג"? הצעתי להמתין. חלפו כמה שעות ופצצה מדינית נפלה על ראשו של ביבי: דברי הרגיעה שהפיצו אנשיו באוזני תומכיהם המהופנטים ממשיח השקר שלהם נתניהו היו הבל. מאמרו הבוקר של בכיר עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס" תום פרידמן ניתץ אותם.
במאמרו סיפר כי לאחר שיחת הטלפון עם נתניהו זימן אותו ביידן לבית הלבן וסיפר לו "ברחל בתך הקטנה" - דהיינו, בבירור, אין מקום לפרשנויות סותרות - כי פנה אל נתניהו להמתין עם החקיקה הדיקטטורית עד להשגת הסכמה רחבה (ביבי הבטיח לו זאת בעבר וכמובן לא קיים, אבל אין פלא ששיקר: "מה יום מיומיים"? כשהוא משקר זו שגרה, "כתמול שלשום").
אך אין זה עוד עניין של שקר בלבד. זה סיכון ביטחוני אדיר. כאשר בסיבוב המלחמה הבא יחסרו לישראל כיפות ברזל בגלל עיכובי תקציב, שמקורם ב-Reassessment (בחינה מחדש) של יחסי אמריקה עם ישראל יימצאו ביביסטים מהופנטים ששוב יאשימו בכך את נפתלי בנט, בני גנץ, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, מרב מיכאלי ואת 161 הפטריוטים מחיל-האוויר שהפסיקו אמש את התנדבותם לשרת תחת ממשלת הדיקטטורה, ועוד כנפיים יקורקעו היום. כך כנגד הדיקטטורה המנוהלת בידי יריב לוין.
ובכל זאת הרי שאילתה, אולי הם יבינו משהו: האם שווה לאבד את התמיכה העיקרית במדיניות ישראל ובביטחונה הלאומי כדי להחליף בוועדה למינוי שופטים את מישהו במישהו? לרסק את עצמאות מוסדות היועצת המשפטית כדי להציב שם בובה מהסוג של נציב שרות המדינה, דניאל הרשקוביץ שבעזות מצחו החליט לא לפנות עוד בלשון נקבה בעת הצעת מכרזים?
לפנינו שתי אפשרויות: לפנות אל מגילת איכה שנכתבה סמוך ל-ט' באב (בשבוע הבא) לפני 2609 שנים ולדלות ממנה את הפסוק הפחות-מצוטט ביחס לממשלת נתניהו: "אין לה מנחם מכל אוהביה, כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים", או לשוב וללבוש את חולצות המרי האזרחי ולהפגין בכוח הולך וגובר עד להפלת כנופיית הפאמילייה אשר השתלטה על ישראל, ולהתפלל עם חברינו הדתיים-לאומיים ששוב ראיתים אמש בהפגנה: "והעבר ממשלת זדון מן הארץ". אמן.