אני מארח הפעם ידיד ומבכירי ותיקי הטלוויזיה הישראלית שעשה שעות רבות בחברת טייסי חיל-האוויר שלנו ואף תיעד את פעילות החיל - מנשה רז.
בשלב מוקדם של חיי התחברתי לחיל-האוויר. מצאתי עצמי יחד עם רעייתי, ענת וילדיי, יונתן ומיכלי, בחברת קבוצת טייסים מחיל-האוויר ומשפחותיהם. מהטיול והפיקניק בנחל עמוד או בהרי ירושלים ועד למפגשי יום שישי הקבועים עם תחרות הבישול הפרטית שלנו. גם היום חבריי הקרובים ביותר הם אקס טייסי קרב והצלחתי למזלי להיכנס לתוך המשפחה שבסיסה באמירות "היינו באותה הטייסת" או "ביחד בקורס טיס". ואני לצערי לא הייתי לא בזה ולא בזה.
אחד ממרכיבי הסוד של ההתחברות הזו שלי בעובדה שעם רבים מהם טסתי במושב האחורי במטוסי הקרב לסוגיהם מפנטום ומיראז׳ עד 15.F ו-F-16 ולא "נשפכתי" במהלך הטיסה. הייתי גם "בן בית" בסיירת "שלדג" היא הסיירת של חיל-האוויר, ומצאתי עצמי מבלה לילות שלמים במדינות שדרכון ישראלי לא בתוקף בהן... אני מספר את זה לא כי אני גיבור גדול אלא כדי לספר לכם שעמיתיי בטלוויזיה הישראלית פגשו אותי בהרבה ישיבות בוקר של המערכת כשהייתי מגיע אחרי לילה כזה וקפה ומקלחת בבוקר בבית בירושלים ונוכחות בישיבת הבוקר שתיראה שגרתית ככל האפשר.
כן, במהלך השנים הבנתי שהצלחתי להתחבר לקבוצת אליטה ייחודית בישראל שבזכותם אנחנו קמים בבוקר אל שיגרת החיים שלנו. כן, המדובר, בהכללה! בקבוצת אנשים עם מעלות ויכולות שמה לעשות, הטבע נתן אותן למעטים.
פעם חזרתי הביתה מטיסה ארוכה ב-F-16 עם רליק. אמרתי לענת: ה-רליק הזה הוא הגשמת החלום שלי בבית ספר תיכון. גם התלמיד הכי טוב בכיתה, גם מקום ראשון בריצת מאה מטר, גם מנגן בגיטרה, גם טייס וגם יפה... ואצלי זה היה רק חלום...
אין דבר יותר ברור לי מכך שטייסי חיל-האוויר הם גם חוד החנית של המאבק על הדמוקרטיה שלנו, החופש והשמירה על ערכים כמו מוסריות. יש הרבה דוגמאות ממקומות אחרים שטייסים הודיעו שהם מסרבים לטוס ולמלא פקודות שדגל שחור בוהק מעליהן וכך גרמו לשינוי וגם הצליחו לגרום להדחתם של מנהיגים מטורפים, חסרי אחריות שאיבדו קריטריונים כשהתחילו להאמין באמירה: "המדינה זה אני".
כן, לטייסים בהכללה יכולת חשיבה וניתוח ועוד מעלות שבזכותן התקבלו לקורס טיס וחידדו את יכולת ההבחנות והאבחנות שלהם מול מציאות החיים שסביבם. כן, טייסי חיל-האוויר הם אליטה והרוויחו את הפריבילגיות שלהם ביושר ואין גבול לטימטום כשמישהי מופרעת והזויה מסבירה שכל חייל בגולני יכול למלא את מקומם.
כן, אבוי לה לחברה של בני אדם שאין בה אליטה שמושכת אותה בשערות ומובילה אותה לאיכות חיים טובה יותר. לקרוא לחברים שלי האלה סרבנים זה מטורף ומכוער!