מארגני המחאה, מנהיגיה ופעיליה חייבים להערך ללא דיחוי למאבק ממושך כדי שלא לכבות את משואת התקווה של ההמונים גם אם הדרך מתארכת.
"העלייה לרגל" של מאה אלף ישראלים לירושלים בטבעה ובדרכה הנפעמת והערכית נחשבת, סמלית, לפסגה של אחווה ומסירות לחופש ולשיא של נחישות אנושית ושל הזדהות בכמיהה עמוקה לחרות ולדרור שכמותן לא ראתה החברה הישראלית מאז הקמת המדינה. אלה ה-grass roots שעלו ונבטו ושכה היו חסרים בדמוקרטיה הישראלית. עד כה זאת הייתה בעצם דמוקרטיה מפלגתית מלמעלה ולא צמחה מלמטה.
הרי הלב של כל יהודי בארץ צריך היה להינמס לנוכח מראות וקולות מן הגיא וההר של השיירה. אך כמו שכתב דובי זלצר "יש אנשים עם לב של אבן" והבשורה הזאת לא הגיע עדיהם אלא הם ממשיכים את מעלליהם.
זאת הפעם הראשונה שהאדם הישראלי לא רק מאמין בזכותו שלו לחופש אלא יותר מזה, הוא מאמין בכוחו שלו כפרט, להביא לשינוי סדרי חברה. לאמור התופעה היא הפעם שורשית, אבל היא צעירה מאוד ושכזאת פגיעה מאוד. vulnerable.
ולכן על כל אחת ואחד מאתנו, ועל ראשי המחאה, מארגניה ואישי השראה לפעול ללא דיחוי כדי לתת משמעות ותקווה להמשך המאבק, בין אם בדרכים משפטיות ובדרכים אחרות, גם אם התליין יפתח את פתח בסיס הגרדום כדי לתלות את החופש. זאת המטרה של שלטון זה כל עוד ישלוט. אך החופש לא ימות אם אנו לא נחנוק אותו. הוא יחיה ויפרח אם נוסיף להיאבק למענו. הוא ינצח אם נוסיף להיות נחושים ולא נתייאש.
אחד ממנהיגי הלוחמים לחופש היה ד"ר מרטין לוטר קינג שנאומו הגדול I have a dream-יש לי חלום, שימש את לוחמי החופש השחורים בארה"ב ואת תומכיהם הלבנים. וההמנון שלהם היה שיר הנשמה של צ'ארלס אלברט טינדלי משנת 1901 "אנו נתגבר". הבית האחרון.We shall all be free, we shall all be free. We shall all be free someday. Oh, deep in my heart, I do believe, We shall overcome someday." אנו נהיה חופשיים, נהיה חופשיים ביום מן הימים, ובעומק נשמתי אני מאין שאנו נתגבר בבוא היום". לנו יש שיר משלנו של המשורר הלאומי שלנו פעם חיים נחמן ביאליק. הבה נהפוך אותו כהמנון המאבק לצד התקווה.
תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים
עפרות ארצנו באשר הם שם;
אל יפול רוחכם - עליזים מתרוננים
בואו שכם אחד לעזרת העם!
הן סופרים אנחנו את נודכם וחובבים
ניטפי הדמעות וזיעת האף,
היורדים כטל לישראל ומשובבים
נפשו הנילאה, השומה בכף.
ולעולמי עד תיקדש כל דימעה שצללה
בים דימעתנו, נדבה לעם,
כל טיפה של זיעת אפיים, שסללה
דרך אדוני - כחילב ודם.
אם לא את הטפחות - רק מסד יסדתם -
רב לכם, אחי, עמלכם לא שוא!
הבאים - ובניתם וטחתם, ושדתם,
עתה רב לנו אם נטוי הקו.
גוי קו קו אנחנו! מקו לקו קוממו.
שיממות עולם ובנו בניין עד!
יש יום - ומים ועד ים יצאו ישתוממו
לראות מה פעל קטון גויים עם נד.
ולמה המפגרים, פעמיכם כה בוששו?
העבד ישראל, האם בני מרוז?
הוי, כוחות נפרדים, התלקטו, התקוששו!
עיבדו שכם אחד בחייל ועוז!