שנים הרגילו אותנו לכרוך את המילה קונספציה עם מלחמת יום הכיפורים. האקדמיה, התקשורת, צה"ל, לוחמים שהיו בשטח, אנשי מודיעין. כולם דיברו, כתבו, ניתחו את הכשל המודיעיני שלא חזה את המלחמה הנוראית ההיא. 50 שנה אחרי, הקונספציה חוזרת. ובגדול. שוב מוכח שברברה טוכמן צדקה. אנשים (ומנהיגים) חוזרים על אותן טעויות. הקונספציה האזרחית על חוזה חברתי בין המדינה לאזרחיה קרסה. מדוע? כי הדעה הרווחת בציבור הייתה ששינוי צביונה של המדינה לא יקרה. בכלל, הישראלים אימצו את הסיסמה " לי זה לא יקרה". תאונת דרכים? הפסד כספי בבורסה? עוקץ על-ידי נוכלים? לא אצלי. אני מחוסן. ככה זה אצלנו הישראלים. וכאשר המכה ניתן רובנו מגיבים: השם יעזור. אז זהו. הקונספציה קרסה. לאט, בשקט, חל כאן שינוי דמוגרפי וחברתי. מאז ההינתקות מעזה (אוגוסט 2005), ממש אחרי האינתיפאדה השנייה ורגע לפני מלחמת לבנון השנייה, החל השינוי. הפכנו יהודים יותר מאשר דמוקרטים. הקטנת השטח הטריטוריאלי(עזה), הטילים על העורף, הסבבים הבלתי נגמרים מול הטרור, היעדר אופק מדיני ומדיניות כלכלית ליברלית שיצרה פערים עצומים בין עשירים לעניים- כל אלה הפכו אותנו, או מרביתנו, ליהודים יותר, חשדניים יותר ונהנתניים יותר. ועכשיו אחרי הבטחות (שווא) של פוליטיקאים הגיע המפץ האידיאולוגי. ממשלה שבאה לשנות את צביון המדינה. גילוי נאות: היו שקראו וזיהו. וגם התריעו על העניין. גם כותב שורות אלה במערכות ממשלתיות שונות. התגובות היו: לא יקרה. אז הנה, זה קורה. לא חשוב בכלל מה יהא סופו של הדיון הפרלמנטרי סביב ביטול עילת הסבירות. חשוב שיש ממשלה, נבחרת ולגיטימית, שרוצה ישראל יהודית יותר, שמרנית יותר, הלכתית יותר. אם אפשר גם מתנחלת יותר. הקשר בין האדם, הקהילה והאדמה הוא בל ייפרם בהיסטוריה היהודית. את התהליך הזה שהתרחש בחברת רוב היהודי, מרבית הציבור לא רצה לראות. ואם ראה, החריש. למה? כי רובנו, ודאי הצעירים בינינו, פחות מעורבים פוליטית וחברתית. יותר אינדיבידואליסטים. רוצים לחיות. כאן ועכשיו. הקונספציה שמה בהונגריה ובפולין לא יקרה בישראל קרסה. איך אני יודע? כי אחרי עילת הסבירות יש עוד 214 הצעות חוק שנועדו להצר את החופש של כולנו: נשים, מיעוטים, חד מיניים וקבוצות נוספות. ואחרי פגרת הקיץ של הכנסת, הקואליציה תבקש לקדם חוקים נוספים שהם פועל יוצא של חלק מחבריה, שיש להם משנה אידיאולוגית סדורה. הנה: זה נכתב. צאו מהקונספציה. במקום שיש אנשים, תמיד תיתכנה הפתעות. חלקן לא נעימות. רצוי להתעניין, לחקור, להתריע ולהיערך.