אין חדש תחת השמש באמצע 1977, מיד אחרי המהפך שסיים להלכה את השלטון הארוך מדי של מפא"י ("מספיק ודי - שלטון מפא"י", הייתה באחת ממערכות הבחירות הסיסמה), אצו בכירים בוועדה לאנרגיה אטומית להלשין לממשל האמריקני על הנעשה בכור הגרעיני בדימונה (קמ"ג). לפי העיתונאי היהודי-אמריקני סיימור הרש, לטענתם הם עשו זאת כיוון שחששו פן מנחם בגין ינסה להשתמש בתוצרי הכור להגשים את הזיותיו (
"ברירת שמשון", עמ' 190 ואילך).
כחמישה עשורים אחר-כך רצים צאצאיהם הרוחניים של מלשיני 1977 להלשין ולהשמיץ את מדינת ישראל, את העומד בראשה, ואת כל שנואי-נפשם, בעיקר בפני הממשל האנטישמי של ג'ו ביידן, שמאזין להם כאיש צמא למים במדבר, השומע פכפוך מעיין.
ושוב לפאתי דימונה:
ערוץ 13 דיווח, מבלי לציין את מקורותיו, כי כמה עשרות מדענים בכירים בקמ"ג "האחראים לפיתוח היכולת הגרעינית של ישראל",
שוקלים להתפטר מעבודתם נוכח הרפורמה המשפטית. זו תגובה קשה לחקיקה שעברה בכנסת בעניין עילת הסבירות. יש בתגובתם שני יסודות: הראשון בהם - עוד סחיטה במסגרת ההפיכה הצבאית (פוטש), המתנהלת, בינתיים, תודה לאל, ללא שפיכות דמים. והשני - הכוונה לשרוף את הבית עלינו - בנוסח הא̤ם הלא-אמיתית במשפט שלמה - אם חס וחלילה ינותקו הפריווילגים מעטיני השלטון.
ואני תמ̤ה - בין מתנגדי הרפורמה יש אנשים אינטליגנטים שיודעים לקרוא ולהקשיב, ולכאורה מבינים במה המדובר - בתנועת המטוטלת אחורה אחרי שהדמוקרטיה הישראלית נחמסה בידי אהרן ברק ומשובטיו - חבורת שופטים, שנבחרו בקומבינות אפלות ולא בידי העם, כיאות לדמוקרטיה.
חלק מהמתנגדים לרפורמה (שהיא בינתיים שולית ואפילו טפלה לעומת הנדרש לשנות בהקדם באיזון בין רשויות השלטון), מוּנעים על-ידי חרדה למעמדם ולהטבות היתר (כולל פנסיות תקציביות עתירות) שלהם. הקואליציה שנבחרה על-ידי העם מאיימת להזיז להם את הגבינה, או שמא אף לקחתה מהם והם בועטים. "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ ..." (דברים ל"ב, פסוק ט"ו). המדובר בהטבות עתק על חשבון הציבור, שאין לנהנים מהן שום רצון להיפרד מהן. לעומתם, רוב המתנגדים נתקפו בחרדה שמפזרים בזדון, בשיטתיות ובהתמדה מעוררי המחאה, שאינה מתכוונת למעמד בית המשפט, אלא לביטול החלטת העם בבחירות להעלות לשלטון את מי שרק לדעת מחוללי המחאה לא ראויים לשלוט במדינה.
אנשים בחרדה מרגישים חסרי-אונים, מפחדים מהבאות, והם מחפשים מצפן, מורה-דרך, ונתלים בו כמו טובע בקש. את זה מספקת להם תעמולה כבדה, שמימונה אפל - ואני חושד, שגם כסף של ממשלות זרות, כולל הממשל האמריקני, מושקע בה. "קרנפים" לאז'ן יוּנסקו הייתה ההצגה הראשונה, שראיתי בנעוריי (1962) על בימת תיאטרון - חומר קשה מאוד לנער צעיר - והמחזה השפיע עליי מאוד. המחזה (שמבקר את התנועות הטוטאליטריות - קומוניזם, נאציזם ופאשיזם - שלדעתי, הנן מופעים שונים של אותו הדבר - צדדיו השונים של המטבע ואחיו התאומים) ברא את המונח העברי, "התקרנפות" - היסחפות אחר ההמון, תוך העדר חשיבה עצמית, כניעה לכוחניות, ריקון המלים מתוכנן ועיסוק בטפל במקום בעיקר. ולדימיר איליץ, לנין קרא להם, "שוטים שימושיים".
נראה לי, כי לנגד עינינו המשתאות מוצג ברחובותינו המחזה האדיר של יונסקו עם קריצה ללנין - על-פי משנת סול דיוויד אלינסקי (הוגה הרדיקליזם הפרוסגרסיווי). מול הכסף הכבד מאוד המושקע בתעמולה ובהפגנות, מול האלימות המתגברת של המפגינים, נסחפים המונים, מתקרנפים, ואינם בוחנים בשכלם הישר את המסרים.
פצצה מתקתקת מאז התפוצץ מפעל תעש ליד נוף-ים, ביולי 1992, וניטש לאחר כחמש שנים, לא טרחו החברה, משרד הביטחון והמדינה לפרק את הפצצה המתקתקת שנותרה טמונה (?) בקרקע הנטושה - בסמיכות מפחידה לשכונת נוף-ים בהרצליה ולמושב רשפון.
בעצם, למה שיעשו זאת?! יותר קל לקוות שלא יקרה דבר, לרמות את הציבור ולמכור את הקרקע, המזוהמת בכימיקלים ובמתכות כבדות וזרועה בנפלים ובחומרי-נפץ, ליזמים, שיקימו עליה עוד שכונת יוקרה למתעשרים חדשים ולתמימים. איני מופתע כיוון שמזמן אני מהסבורים, שבארצנו שולט צבא שיש לו מדינה והוא עושה בה כרצונו.
הפצצה המתקתקת הזכירה לפני כחודש את קיומה בפיצוץ אדיר שהרעיד את כל אזור המרכז, ובשבוע שעבר חזרה על אזהרתה בעמוד עשן מפחיד. האם זה ישנה דבר? אני מניח שכמיטב המסורת הישראלית ימשיכו הממשלה - ובעיקר, משרד הביטחון - להתעלם ממנה - עד האסון הבא. למה? מה קרה?!
שבעים שנה חלפו בקוריאה הדרומית ציינו ב-27 ביולי מלאת שבעים שנה לסיום המלחמה בקוריאה, בעוד שלרובנו יש מושג עמום מאוד על אותה המלחמה, שעירבה את ארצות-הברית, את סין ואת ברית-המועצות בסכסוך בשולי הגלובוס, שאיים בהתפרצות של מלחמת עולם "חמה" בראשית ימי המלחמה הקרה.
הדי המלחמה בחצי-האי קוריאה נמוגו כעבור כעשור, כשהחלה מלחמת ויטנאם - גם היא מלחמה בידי שליח שארצות-הברית (אחרי צרפת) נקלעה לתוכה בטעות אסטרטגיף והובסה.
בין קוריאה הצפונית הקומוניסטית לבין קוריאה הדרומית, שאינה חס וחלילה דמוקרטיה, נמשכת המתיחות למרות שביתת-הנשק שנחתמה כעבור יותר משלוש שנות לחימה עקובה-מדם, והפרידה שוב ביניהן על קו הרוחב 38. נבנה שטח הפקר (DMZ) אימתני, שסביבו הרבה ביצורים, גדרות, שדות מוקשים ואמצעים אחרים שנועדו למנוע חדירה אליו. כך, למעשה, לא הושג דבר טריטוריאלית במלחמה, שפגעה ב-800,000 חיילים שנהרגו, נפצעו ונהרגו, ובכשני מיליון וחצי אזרחים משתי הקוריאות. עד היום מחפש הפנטגון את שרידי הנעדרים האמריקניים במלחמה.
למרות שנשכחה, יש הרבה ללמוד ממלחמת קוריאה, שארצות-הברית הובילה בה את הברית האנטי-קומוניסטית שלחמה תחת דגל או"ם. בעלות-בריתה העיקריות היו אוסטרליה, בריטניה, קנדה וטורקיה. אפילו ממשלת ישראל התכוננה לשלוח לעזרת האמריקנים כוח משלוח, שלדברי אלוף עוזי נרקיס, עמד בראשו חיים בר-לב. זאת, בניגוד גמור להצהרות הממשלה שלא תתערב במלחמה.
ראשית, התברר שבלי ארצות-הברית, קוריאה הדרומית הייתה נכבשת. ייתכן, שאי-בהירות לגבי המחויבות האמריקנית לביטחון קוריאה הדרומית, שהתבטאה בהצהרות סותרות של ראשי הממשל האמריקני, עודדה את פיונג-יאנג לפלוש לדרום.
שנית, גנרל (חמישה כוכבים) דאגלס מקארתור נקרא מתפקידו כמושל יפן לעמוד בראש הכוח של בעלות הברית, והוכיח, לפחות, בשלב הראשון של המלחמה - שלמרות גילו (שבעים שנה), כוחו היה עדיין במתניו. מקארתור הפך את הקערה על פיה בנחיתה המפורסמת שיזם בניגוד לחוות הדעת של חיל-הים האמריקני באינשון (ליד סיאול הבירה, שנכבשה על-ידי הצפון) - מבצע מבריק ביותר שהחל את מתקפת-הנגד של כוחות או"ם שהסיגו את צבא הצפון חזרה אל מעבר לקו הרוחב 38. מקארתור לא עצר בקו הרוחב הזה והורה לחצותו, תוך אמונה כי אם יצטרך יוכל להשתמש בנשק גרעיני להבסת הקומוניסטים. כתוצאה מחציית קו הרוחב נכנסו הסינים למערכה והנחילו לאמריקנים תבוסות קשות שהסיגו אותם דרומה אל מעבר לקו הרוחב 38. שם התנהלה מלחמת התשה, שגרמה לבסוף לחתימה על ההסכם לשביתת-הנשק.
כזכור, אין בחצי-האי קוריאה הסכם שלום. בדומה לנעשה בינינו לבין הסורים, מונצח מצב המלחמה בין שתי הקוריאות ואי אפשר לדעת מתי המתיחות בין שתי הקוריאות תביא להתפרצות סיבוב "חם" נוסף. מה עוד, שקים איל ג'ון, שליט קוריאה הצפונית, משדר בהתמדה מסרים תוקפניים.
בחופים המזרחיים של אסיה גואה כעת מתח בין ארצות-הברית וכמה מהמדינות לבין סין, שמנהלת התעצמות צבאית וימית ומדיניות תקיפה מאוד של השתלטות על ים סין הדרומי ועל ים סין המזרחי מול יפן, הפיליפינים, ויטנאם, אינדונזיה, מאלזיה, ברוניי והצי השביעי האמריקני.
גם מדיניות סין אל מול טאיוואן אינה ברורה. האם כוונת בייג'ין להשתלט על האי שפרש מסין בסוף מלחמת האזרחים בסין, או רק לחרחר קולות מלחמה שיפחידו את האמריקנים, את האוסטרלים ואת מדינות האזור, שאינן תומכות בה. מול חולשה מוכחת ומצטברת של ארצות-הברית, גם בשל טעויות מדיניות, ממשיכה סין לערער את הביטחון במזרח אסיה, ואפילו מתקדמת לעבר האוקיינוס הארקטי.
אמת לשעתה גנבתי זאת מטוויטר - "ככל שחֶברה תסטה יותר מן האמת" - קבע ג'ורג' אורוול - "כך היא תשנא יותר את האומרים אותה".
החפ"ש האסטרטגי הכתובת מרוחה כבר זמן רב על הקיר, וכולם מביטים בה בעיניים עיוורות פקוחות לרווחה.
כך טוען חייל מילואים שמכנה את עצמו, "החפ"ש [=חייל פשוט] האסטרטגי". לדבריו, יקרסו מוצבי הגבול בלבנון מיד מול התקפת חיזבאללה, וכל המפקדים בגזרה יודעים זאת היטב. יתר על כן, הלוחם במיל' מציין, כי התרחיש האסטרטגי, שחיזבאללה ינסה לכבוש בכוח פלוגתי יישוב או מוצב של צה"ל, עלול להיגמר באסון כבד".
בפירוט הוא מתאר מציאות בלתי-נתפסת של פערים בציוד, באמצעי לחימה, בתחמושת, בציוד רפואי, בציוד קשר וברכב מבצעי - ברמת הפקרות.
לוחמים וקצינים בגדוד ובשרשרת הפיקוד קראו את המסמך והסכימו בהחלט עם התמונה העולה ממנו. המסמך הועבר למח"ט, למפקד האוגדה ולמפקד פיקוד צפון, ובמקביל, הועבר המסמך לחברי כנסת כדי שיעבירוהו לחברים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, למבקר המדינה ולמבקר מערכת הביטחון.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "הטענות המוזכרות במסמך מוכרות. המסמך נקרא על-ידי כלל הגורמים הרלוונטיים והטענות העולות ממנו נבדקו בעיון רב. באוגדה נעשות ביקורות מספר פעמים לאורך השנה בנושאים הרלוונטיים והלקחים נלמדים ומוטמעים...". אשרי המאמין.
הזדמנות-פז ויליאם ברנס, ראש הסוכנות המרכזית לביון (CIA) בארצות-הברית, הודיע באחרונה כי כעת נפתחה בפני סוכנותו הזדמנות פז - אחת בלבד בדור - לגייס סוכנים ברוסיה בתוך ממשלת רוסיה.
קשה להאמין, שדברי שטות כאלה יצאו מפי ראש CIA, אך בממשל ביידן, הכל אפשרי - גם חוסר-מקצועיות בוטה וטיפשות תהומית. פרידריך פון שילר אמר בשנת 1801 - מצטט מארק, ידידי - "עִם טיפשות אפילו הא̤לים עצמם נאבקים לשווא".