עם חלוף הזמן גוברת התחושה כי המשבר הפוליטי בישראל אצל שני הגושים הנאבקים על ההגמוניה, מונחה ע"י צורך מוצהר לחזור לדרך המלך ברוח מגילת העצמאות, ללא סילופים ועיוותים. אצל הימין זו הזדמנות בלתי חוזרת להמשיך בדרך הישנה בהנהגת הגמוניה ימנית ואצל השמאל זהו צורך לשמר את המהפכה השיפוטית כאמצעי שליטה עיקרי, על-רקע החולשה הדמוגרפית המסתמנת במחנה זה. אם תמשכנה לשוטט בתוכנו בחופשיות רבה ובחוסר אחריות מדהימה ההזיות הנשמעות משני הצדדים,¹ נגיע בקרוב לשתי מדינות יהודיות כביכול שאחת מהן תמוקם על הירח והאחרת תיקרא "החורבן השלישי". כיום ברור לכל בר-בי-רב ומעבר לכל ספק שהשאלה איננה משפטית משטרית אלא הגמונית. הציבור היהודי שמנהל את המאבק הוא גם זה שגם זה שיכריע אותו. ציבור זה נחלק לשלושה חלקים: הימין המתעורר, השמאל המפרפר והדיפ-סטייט המשתמש בשניהם ומשסה אותם זה בזה כשתכלית המהלכים היא שימור הכוח השלטוני בידיו. לדידו הזיקה לחוק ולמשפט אינה חשובה, ועיוות הדמוקרטיה האמיתית (שלטון העם) סירוס כוחה והחלפתה בכוחות אחרים שהם קלגסיו המובהקים במאבק זה הוא אמצעי נוסף לביסוס שליטתו במדינה. כוחות אלה מורכבים מתומכי הפוסט-מודרניזם והאינדיבידואליזם וביטויו המובהק בישראל מודגם בדמות הפוסט-ציונות. הסוציאליזם לשעבר מתפורר לנגד עינינו בעשרות השנים האחרונות ומחפש לעצמו תחליף-עוצמה ומפלט בעולם ההי-טק. בעולם זה לא שאלות מוסריות מכוונות באמת את הלכי המחשבה אלא שאלות של בניית כוח כלכלי בעולם גלובלי, שבעזרתו יכולים אוהדיו השרופים אך משועבדים מנטלית לנסות ולשמר את מעמדם ואת רמת חייהם, מבלי לנהל מלחמה פיסית שמסכנת את עצם קיומם. משבר הטייסים בישראל ומשבר מגויסי החיילות האליטיסטיים דוגמת המודיעין והרפואה הוא גילוי מובהק של התפתחות זו. ההפתעה שבה קיבל הציבור סמלים אלו, במפגני האנרכיה האחרונים מוכיחה כי תהליכי העומק שיצרו האוליגרכים נוהלו בקפידה ובזהירות כשבניית מעטה המגן המשפטי של בג"ץ הוא חלק מהם. משפט נתניהו היה שגיאה חמורה של שני מוקדי כוח אלה שאצה להם הדרך. בהשפעתו התעורר הציבור הציוני בישראל והחל מפנים את משמעות ה"רשת" שטוו סביבו שניהם. עתה אנו נצבים ערב התפכחות שעשויה להתחולל באחד או יותר משלושה תהליכים אלה: א. חזרה אמיתית לדמוקרטיה קלסית - הדמוקרטיה עליה דיברו האבות המייסדים במגילת העצמאות. ב. מאבק פוליטי חריף שבו יעבור הציבור הישראלי משבר קשה של התנכרות והתבדלות עד להשגת הכרעה בשילוב בין כוח כלכלי, פוליטי, ואלימות-רחוב. ג. משבר אסטרטגי חמור שיעלה למדינה במחיר דמים קשה תרתי-משמע. וכמו במלחמת 1973 שסילקה מהשלטון את הסוציאל-דמוקרטיה משום שהתפָּקְרה, יעמיד המאבק במוקד תשומת הלב הציבורית את העובדה שהקבוצות הקיצוניות "אדוקות" בהשקפותיהן האידאולוגיות לא פחות מהחרדים באמונתם. קבוצות אלה שבויות במקרה הנוכחי בהנחה שגויה שממשלת ימין היא סכנה לדמוקרטיה ברוח מגילת העצמאות² - ועל כן נושאות שוב באחריות לתוצאות הקשות אליהן מוליכה האנרכיה. אפשר שזו תהיה הכרעה היסטורית לשנים רבות, אך אפשר גם שתהיה שבר היסטורי לשנים ארוכות ועל כן לא מומלץ להמשיך ולנסות חלופה זו. מאידך אי-אפשר לקבל מציאות שבה קבוצת שופטים ועוזרי-משפט אקדמיים או אחרים, יבצעו בישראל בהשקט ובהסתר הפיכה משפטית, שתמסמס את רצון הריבון בנימוקי-סרק ותעביר את הכוח השלטוני לדיקטטורה אוליגרכית כלכלית-צבאית ומשפטית. חקיקת חוק ביטול עילת הסבירות, הוא מהלך ראשון ומוגבל - מהלך ניסיוני לתיקון המצב ללא משבר מיידי עמוק ואלים. לידו מתפתחים תנועות ומהלכים נוספים שמוקדם הוא בשאלה: מיהו מקור הסמכות השלטונית בדמוקרטיה. (כלומר: הרשות הפוסקת העליונה במחלוקת עקרונית) אם יצלח המהלך של נשיאת העליון, השופטת חיות, בדיון האחרון בשאלה זו (יום ה' 3.8.2023), יחריף השבר במהירות. לעומת זאת אם ישלים בג"ץ עם חקיקת עילת הסבירות ויקבל אותה - בבחינת הודאה בעליונות חקיקת הכנסת על פסיקות בית המשפט - ניתן יהיה להתקדם בהדרגה לתיקונים נוספים, לרבות עניין הוועדה לבחירת שופטים, ולהנמיך את להבות המשבר לפני פיצוץ גדול. הכדור בידי שלושה גורמים: הכנסת, בג"ץ והשכל הישר של הציבור! אם לא נתעשת, אני משער שנהיה צפויים להתפתחויות ברוח התהליכים המתוארים בקרוב בתרשים המצורף להלן. העיוות החמור ביותר טמון בתרגיל המתרקם בימים אלה על-רקע החקיקה של פיסקת הסבירות והוועדה לבחירת שופטים. תרגיל זה מבקש לקדם מעמד של שוויון בין הכנסת לבית המשפט בסוגיית "עליונות החוק מול עליונות הפסיקה". הוא עושה זאת ע"י הפצת פרשנות הזויה (לטעמי) הקובעת שבמקרה של אי-הסכמה גורפת בין הכנסת לבית המשפט בשאלות של חקיקה ופרשנותה - מעמדו של בית המשפט שווה לזה של הכנסת - לא דובים ולא יער. משמעות הפרדת הרשויות היא שכל רשות עוסקת בתחומה ואינה נכנסת לתחום רעותה, ומעל לכולן קיים חוק המדינה שמחייב את כולן! חקיקה היא פררוגטיבה בלעדית של הכנסת. ציות לבית המשפט מותנה בהיות פסיקתו תואמת וכפופה לחוק הכנסת. פרשנות המפליגה לעבר חוקה שאינה קיימת או קיימת בדמיונו של בית המשפט, אינה לגיטימית ואין חובה לציית לה.³ למצער להלכה, אם רוצים באמת לצאת מהמבוך אליו נקלענו, אף צד אינו יכול לצאת מ"הפלונטר" מנצח מלא-מלא. הכבוד, הפוליטיקה, חוסר האמון ההדדי ואינטרסים רבים ושונים אינם מתירים זאת. ובכל זאת "קל מאוד" לתקן את השבר המתהווה בהחלטה אמיצה אחת. דרושות שתי הסכמות - במפורש ו/או במשתמע: א. יבוטלו (בפועל) כל הפסיקות והתקדימים המשפטיים של בג"ץ שמקורם במהפכה המשפטית הבלתי-חוקית (שאינה מעוגנת בחקיקת הכנסת); ותוקפא במקביל המשך החקיקה של הרפורמה המשפטית, אלא אם יוסכם בין הקואליציה לאופוזיציה אחרת. הואיל והכנסת (פרלמנט) היא המחוקק היחיד במדינה דמוקרטית ואין בילתה, לא ייתכן לחולל מהפכה משפטית ב"תרוצי שווא" - לקט אינסופי ו"מתגלגל" של פסיקות מתחכמות יותר או פחות שבלחץ "פסיקות" בג"ץ הופכות לחקיקה דה-פקטו שמנטרלת את חוקי המדינה הכתובים. במילים אחרות, חייבים להכריע בשאלה מיהי סמכות העל במדינה הדמוקרטית שלנו. לטעמי אין שמץ של ספק שזהו הריבון, כלומר העם, שמממש זאת באמצעות הכנסת אותה הוא בוחר באופן ישיר. נכון הדבר שבמרבית הדמוקרטיות קיימת חוקה, שהיא מעטפת חיצונית פורמלית של חוקי המשחק הפוליטיים, הנורמטיביים והמשפטיים במדינה. חוקה המאושרת במישאל-עם ומקבלת בכך את אישורו הישיר של הריבון. חקיקת הפרלמנט חייבת לציית להגבלות או הנחיות הכתובות בחוקה. חקיקה כזו מחייבת באותה מידה את שלוש רשויות השלטון במדינה לרבות הרשות השופטת שעד כה מאז המהפכה המשפטית של אהרן ברק נוהגת כאילו היא פטורה מחובה זו.⁴ ההסכמה שנקבעה עוד ב-1948 וא"כ ביתר-שאת ב-1995 ביחס לחוק כבוד האדם וחירותו (חוק שאושר ע"י 32 ח"כים בהתנגדות 22 אחרים) לפיו חוק שהכנסת הגדירה אותו כחוק-יסוד מוגן מפסילת בית המשפט, בהיותו חלק מחוקה בהתהוות!⁵ וכך יש לנהוג בהם. במחלוקת בין הממשלה לבית המשפט, רשויות אחרות במדינה הנפעלות ע"י מחלוקת כזו, חייבות בציות לחוק המדינה! לכן, יציאה מהמשבר הנוכחי לא תושג בצורה חיובית וקונסטרוקטיבית ומהירה אלא באמצעות השלמת חקיקת חוקה לישראל, אותה לא חוללנו ב-75 שנות העצמאות עד כה. עובדה זו היא שמאפשרת לפתח ולהרחיב את המחלוקות הנוכחיות לממדים מבהילים למדי בין היתר במהפכה המשפטית של ברק.⁶ ב. תשונה בהסכמה הוועדה למינוי שופטים והשינוי ייושם כבר בבחירות הקרובות של שופטים חדשים לרבות נשיא בית המשפט העליון. בהסכמה הדדית תמונה אסיפה מכוננת שתכין חוקה לישראל ועד להשלמת התהליך יחשבו חוקי היסוד הקיימים "לחוקה בפועל" ושום גורם פוליטי או משפטי לא יהיה רשאי לשנותם או לפרשם פירוש חד-צדדי. הוועדה תפעל לפי תוכנית עבודה שמטרתה להגיע לאישור חוקה במישאל-עם תוך שנתיים. יש ביכולתם של מהלכים אלה להביא להרגעת הרוחות להחזרת הסדר הציבורי על-כנו ולהכנה יעילה לאפשרות של עימות מול אירן או למאבק במסגרת רב-חזיתית. אינני משלה עצמי שלא ימצאו כאן או שם - בשני הצדדים - קיצונים שיבקשו לקדם מהלכים חתרניים; אסור להתיר זאת בשום פנים ואופן.