לא הופתענו כישראלים כאשר התקשורת דיווחה בסוף השבוע על אירוע חריג שבו נורה למוות פלשתיני בן 19 מירי, ככל הנראה של מתנחלים. בכל זאת, לא בכל יום יש חיכוך בשטחים שמסתיים במוות.
העימותים בין מתנחלים לפלשתינים ביהודה ושומרון הם לא תופעה חדשה של 2023. כאשר הם מסתיימים עם הרוגים, התקשורת ממהרת לדווח. באינספור פעמים אחרות, זה מסתיים מבלי שהציבור הישראלי יודע על כך. מתחילת השנה היו קרוב ל-700 אירועי חיכוך כאלה (בחשבון פשוט מדובר ב-100 בכל חודש, 3 וחצי בכל יום!). ברשתות החברתיות מועלים סרטונים המתעדים את האירועים הללו שאינם זוכים לדיווח בתקשורת הישראלית. התקשורת הישראלית לא מתעניינת בחיכוכים הללו בין פלשתינים לבין מתנחלים והאלה היא מדוע?
ראשית, משום שמטיבה תקשורת מדווחת על אירועים חדשים, חשובים או מעניינים. אם האירוע (האייטם) עונה לשלושת הקריטריונים - הוא מתפרסם. אירועי שגרה שמסתיים בשפה הצה"לית (או המשטרתית) ב"אין נזק ואין נפגעים" לא ראויים לדיווח. שנית, השגרה היומימית של האירועים הללו הופכת אותם לבנאליים ולא מעניינים. למרות שיש בכל אירוע כזה פוטנציאל לאלימות ולשפיכות דמים, ולמרות שיש בו פגיעה בזכויות אדם (משני הצדדים בעיקר הפלשתיני), הנושא לא מדווח. שלישית, התקשורת הישראלית (כולה) אינה מתעניינת בנעשה בחייהם של הפלשתינים ביהודה ושומרון, אלא אם אוכלוסייה זו, או בודדים ממנה, מפרים את השגרה ומתרחש חלילה איזה פיגוע. נכון, מדי פעם יש כתבות מגזין המאפשרות לישראלי הממוצע להיחשף לנעשה מתא שטח זה, אבל כל זה בבחינת הצצה חטופה ותו לא.
אז מדוע התקשורת בכל זאת מואשמת בנקיטת עמדות שמאלניות (זהו אגב טיעון מופרך מיסודו בוודאי בקשר של יהודה ושומרון מאז 1967)? משום שמתחילת השנה רבו החיכוכים בין ישראלים לפלשתינים בזירה זו. רצף הפיגועים הקשים ביהודים, התבטאויות שלוחות רסן של נבחרי ציבור ולקיחת החוק לידיים מצד יהודים הם כולם בבחינת תופעה חדשה המחייבת דיווח על הנעשה בשטח. כאשר מובאות טענות של פלשתינים על אלימות מצד מתנחלים או כאשר נמתחת ביקורת על נבחרי ציבור שמעודדים אלימות - בעקיפין או במישרין - התקשורת נצבעת - שלא בצדק - בצבעי שמאל. כך היה לאחר הקריאות למחוק או לשרוף את חוארה וגם בשבוע שעבר לאחר הפיגוע במעלה אדומים. עכשיו לא רק התקשורת "שמאלנית". גם אלוף פיקוד המרכז הוא פרו פלשתיני, משום ש"יותר חשוב לו לאפשר תנועה של פלשתינים על פני שמירה הרמטית לביטחון הישראלים".
התקשורת לא שמאלנית ולא ימנית. כשם שהיא מדווחת על התפרעויות של מתנחלים, היא גם מדווחת על פעילות ביטחונית שמטרתה לחסל מחבלים פלשתינים או כאשר צה"ל מבצע הריסת בית של מחבל. המבצע האחרון בג'נין, שבו כל התקשורת הישראלית התגייסה להציג את תומאותיו כהישג טקטי לישראל הוא דוגמה לכך. מתי היא הופכת שוב ל"שמאלנית"? כאשר היא נותנת במה לאנשים שטוענים כי ללא הסדר מדיני, נמשיך לחיות על חרבנו. למה זה שמאל? משום שבישראל כל הסדר מדיני נתפס בהכרח כוויתור על טריטוריה. ואם התקשורת נותנת לזה במה - זה אוטומטית שמאל. כל מי שמכיר היסטוריה, בדגש על כתבי מפא"י וממשלת לוי אשכול (מיד אחרי יוני 1967), יודע שאין שום קשר בין עמדותיהם לבין שמאל, כפי שהוא נתפס כיום בישראל - גם ביחס לתקשורת.
ומילה אחרונה על התקרית בכפר בורקה: התקשורת חייבת לדווח על האירוע הזה משום שלקיחת החוק לידיים משחק מסוכן באש. היא עלולה להביא במהירות להידרדרות ולעליייה חדה במוקדי חיכוך מסורתיים בין שתי האוכלוסיות. ראוי שהציבור בישראל יכיר את תופעת החיכוך הזו ולא יופתע בפעם הבאה, כאשר חלילה, נהיה עדים להסלמה ביטחונית.