מחנה סירקין המשתרע על שטח ענק של למעלה מ-2000 דונם הוא לא רק בעל ערך היסטורי מורשתי, אלא גם בעל ערך סביבתי .שטח המחנה הוא בעצם מעין סוג של "ריאה ירוקה", טובל בחורשות עצים ובהם עצי אקליפטוסים נדירים בגודלם אף בני 80 שנה ויותר. שטח המחנה כולל שדות פתוחים, בעלי חיים. ובמתחמו "יער סירקין". ריאת ענק ירוקה זו אף היא צפויה להימחק בחלקה הגדול לטובת מגדלי הבטון ברובע החדש. עצים רבים צפויים להיכרת לטובת נדל"ן. ידוע כי פורסמה עצומה של פעילי סביבה בעניין זה. היה ראוי ונכון לאשר בשטח המחנה שפונה הקמת מספר דירות מופחת בהרבה מזה שאושר. לשמר את מבניו ומתקניו בעלי הערך ההיסטורי והמורשתי של מחנה סירקין ולשמר את צביונו המקורי של המחנה ולהפכו לאתר שימור ולמוזאון מורשת, לצד שימור הטבע במקום. היה למשל אפשר להקים במקום פארק ענק לצד מספר מצומצם של יחידות דיור אבל הוחלט לאשר 13 אלפי יחידות דיור - שכונת נדל"ן ענקית וצפופת אוכלוסין שתמחוק טבע ומורשת. הכסף מדבר והוא גובר על ערכי שמירת מורשת וטבע.

מחנה סירקין נמצא מזרחית לפתח-תקווה וגובל בכפר סירקין מדרום. המחנה נבנה בשנת 1941. ושימש את חיל-האוויר המלכותי הבריטי עד לעזיבתם את הארץ במאי 1948 ונקרא "RAF Petah Tiqva". שדה תעופה סירקין נבנה כאחד מ-22 שדות תעופה ומנחתים של הבריטים ברחבי הארץ לאפשרות פלישה גרמנית. רוכזו בו טייסות קרב של מטוסי ספיטפייר בתקופת מלחמת העולם השנייה. שדה תעופה בשנות ה-40 השתרע על שטח כ-1000 דונם, גבל בפרדסי ערבים וכלל בתחומו מסלול המראה - ונחיתה מחסנים בחלקם תת-קרקעיים, מוסכים. האנגרים צריפים 10 בתי מגורים. בסמוך צמוד לשדה התעופה השתרע מחנה בריטי על שטח כ-1500 דונם מחנה.

ב-25 בפברואר 1946 חדרה יחידה של 30 לוחמי לח"י בפיקודו של יעקב גרנק המכונה "דב הבלונדיני" לשטח שדה התעופה סירקין. הלוחמים הגיעו לשדה התעופה במשאית מכוסה ברזנט שלא העלתה חשד. כשהגיעו, ירדו ותפסו עמדות לאבטחה וחיפוי. החבלנים חתכו את גדר התיל, הגיעו למטוסים והניחו את מטעני חומר הנפץ בין המטוס החונים. כתוצאה מהפיצוצים נפגעו כ-6-7 מטוסים שחנו בשדה וחלקם עלו באש. חיילי חיל-האוויר המלכותי, שהיו באותה שעה בבתי המגורים שלהם, רותקו באש מקלע ולא השיבו אלא יריות בודדות באוויר. כוחות בריטיים הוזעקו למקום והציבו מחסומים בדרכים הלוחמים חזרו בשלום לבסיסם. ראוי לציין כי שדה התעופה סירקין היה אחד משלושה שדות תעופה שהותקפו באותו לילה (25.2.1946) מטעם "תנועת המרי העברי" שהייתה ארגון גג של המחתרות העבריות בארץ ישראל שפעלה מאוקטובר 1945 עד יולי 1946, ותיאמה את פעולות ההתנגדות לשלטון הבריטי. לוחמי האצ"ל פשטו על שדות התעופה קסטינה (כיום בסיס חצור) ועל שדה התעופה בלוד (נתב"ג של היום). ואילו אנשי לח"י כאמור פשטו על שדה התעופה של חיל-האוויר המלכותי שליד כפר סירקין. הערכה היא שבפעולה בשלושת שדות התעופה שהותקפו נפגעו למעלה מ-30 מטוסים. לימים יקרא מבצע זה "ליל המטוסים". לאחר המבצע שודר בתחנת המרי העברי: "השמדת המטוסים באה משום שמטוסי הסיור של חיל-האוויר הבריטי, עורכים ציד על ספינות מעפילים בימה של ארץ ישראל, בולשים ועוקבים אחר תנועותיהן ומוסרים אותן בידי ממשלת פלשתינה". בעיתון על המשמר 18.9.46 אני קורא ידיעה תחת הכותרת "חיילים מתאנים לתושבים בשכנותם" הידיעה מספרת על התנכלות חילים בריטים לתושבים הגרים בשכנות לבסיס בשכונת בלינסון ובכפר מסריק. פועל שהלך סמוך לבסיס בשעות הבוקר לעבודתו נערך חיפוש והאוכל שלו נזרק. תושב שכונת בלינסון שיצא מפתח ביתו נגרר על-ידי חילים בריטים לצריף וספג מכות מהם ועוד.

לקראת עזיבת הבריטים את ארץ ישראל. בסוף אפריל 1948 נתפס בסיס שדה התעופה סירקין על-ידי לוחמי "ההגנה". בעיתונות דאז אני קורא כי ב28 באפריל 1948 בשעה 1:30 אחר-הצהריים הונף על אחד המוסכים בשטח שדה התעופה סירקין "הדגל העברי הלאומי" ונערך טקס חגיגי בהשתתפות השומר האגדי אברהם שפירא ומפקד המשטרה הבריטית באזור פתח תקוה, נתן קרמר בו נמסר שדה התעופה לכוחות נוטרים מפתח תקוה. "החילים הבריטים נפרדו בידידות מתושבי כפר סירקין העברת השדה הייתה מסודרת "הצבא עזב בסדר ולא ניראו סימני פגיעות" כך מדווח עיתון "הבוקר" ביום שלמחרת (29.4.48) המחנה הבריטי שבסמוך - צמוד לשדה התעופה פונה כעבור מספר ימים.

לאחר קום המדינה שדה התעופה סירקין הועבר לרשות ולשימוש חיל-האוויר הישראלי, הוקם במקום בסיס חיל-האוויר התמקמה בו טייסת 101 של חיל-האוויר הישראלי שאך זה הוקם. לבסיס ניתן השם "כנף 12 - בסיס אלון" ע"ש סגן-אלוף מרדכי (מוֹדי) אלון, מפקד טייסת הקרב הראשונה של חיל-האוויר הישראלי שנהרג ב-16 באוקטובר 1948 בתקופת מלחמת העצמאות בעת שחזר מגיחת תקיפה על כוח מצרי. ב-20 באוקטובר 1949, נוסד בבסיס "בית הספר לטיסה" הראשון של חיל-האוויר. קורסי הטיס (כ-20 במספר) התקיימו בו עד לחודש מרס 1955.בשנה זו עבר בית הספר לטיסה לבסיס תל נוף . אולם בית הספר לטיסה המשיך להשתמש בשדה סירקין לאימוני טיס של חניכי הקורס בתחילת דרכם.הבסיס המשיך לשרת את חיל-האוויר הישראלי ופעל בו מערך הנ"מ של חיל-האוויר. בין פרחי הטייס הראשונים ב"סירקין" אלוף במיל׳ דוד עברי, לימים מפקד חיל-האוויר ואל״מ במיל׳ אליעזר צ׳יטה כהן ועוד רבים שהפכו לימים למפקדים בכירים בחייל האוויר. משנת 1955 ועד 1968 שכן במקום בית הספר לקצינים (בה"ד 1) ובמאי 1968 עבר לדרום הארץ, בסמוך למצפה רמון. בין צוערי קורסי הקצינים בסירקין – אלוף במיל׳ אורי אור, אלוף במיל׳ חיים ארז, תא״ל במיל׳ רפי אפל ועוד.

מספר אלוף משנה (בדימוס) יוסי עוז חניך קורס קצינים בסירקין בשנות ה-60 על ההווי והאווירה בקורס: "בחורף 1965 הלכתי לקורס קצינים ב-בה"ד 1 במחנה סירקין. במבט ראשון הכל נראה רומנטי, הגאווה על היותך צוער, חורש האקליפטוס האופף את הבסיס, המבנים ומסלולי שדה התעופה שהוסיפו נופך היסטורי מימי במנדט הבריטי ואפילו אותה יחידה סודית בפאתי המחנה ששמה נלחש בשקט. הרומנטיקה התפוגגה חיש קל. שיכנו אותנו במבנה בריטי מסוג נִיסֶן, מבנה מבניה קלה בצורת חצי גליל וגג פח. המבנה הוגבה מעט מעל האדמה ושתי מדרגות הובילו אליו ושולי מדרכה צרה סביבו. במבנה הזה נדחסנו (למיטב זכרוני) 16 צוערים על ציודם וחגורם ושני ארונות עץ מיושנים, לאיכסון שקי החפצים, שהתקשו במשימה... המחנה, אם להשתמש בביטוי ציורי, טבל בים האקליפטוסים עם נשירת העלים המוכרת. האדמה הייתה אדמה שחורה כבדה וטובענית. השילוב של חורף גשום, פח גג דולף, האדמה הטובענית משולבת בעיסת עלי האקליפטוס והעדר תשתית הקשה מאוד על ההתנהלות היומיומית וכל תנועה מחוץ למבנה לוותה בהתבוססות בעיסה, מה שחייב טקס רב שלבי לפני הכניסה למבנה. מבנה השירותים היה מרוחק מהמבנה וחייב התבוססות בבוץ המוכר, ללא תאורה ובאופן קבוע מוצף מים. מים חמים? לא כאן. כאן התברכנו בברז שבחזית המבנה שאיפשר פתרון מאולתר להתארגנות הבוקר. חדר האוכל שהוקצה לנו היה קטן מלהכיל ופותחו תרגולות שמטרתן לדחוק את המקסימום ועוד קצת, מרגע שישבת לא יכולת לקום לבד אלא עם כל הספסל. על האוכל מוטב לא להרחיב. אחרי כל הטוב שלעיל אין פלא שהעדפנו את סדרות השדה, אוהלי הסיירים והבוץ של ציר קולה - רנטיס היו עדיפים לאין ערוך. בסיום הסדרה היינו חוזרים בכוחות עצמנו למחנה ונחסכה ההובלה, גם הגדר ההיקפית הייתה סימלית ולא הפריעה לנו. אפילו מסדר הסיום לא נערך ברחבת מסדרים מסודרת אלא על אחד ממסלולי הטיסה על המהמורות שבהם שהיקשו על ה-תס"ח המסורתי. אבל, חד-משמעית כל זה לא הזיז לנו כהוא זה. היינו צעירים, מורעלים, גאים, חדורי מוטיבציה ומוכווני מטרה לצלוח את הקורס ולהיות קצינים. גם האוירה והחומר האנושי היו מצוינים. מפקד בה"ד 1 היה אל"ם מאיר פעיל והמדריך הכיתתי היה דרור גלילי כיום אחד מצלמי הטבע" עד כאן מזיכרונותיו של יוסי עוז לימים אלוף משנה בצה"ל. ב-1 למרס 1966 אירע במסגרת קורס קצינים בסירקין תאונת אימונים בה נהרג סגן משנה צחי ברקאי אחיו של השדר ואיש הרדיו רזי ברקאי. ב-5 ביוני 1967, היום הראשון של מלחמת ששת הימים, הופגז הבסיס בתותחי צבא ירדן. בהמשך היום תקפו את הבסיס שני מטוסי הוקר האנטר ירדניים והעלו באש מטוס תובלה מסוג נורד ומטוס פייפר.

בשנת 1957 הוקמה יחידת סיירת מטכ"ל, שבחרה בבסיס סירקין כבסיס הקבע של היחידה. מכאן יצאו לוחמי סיירת מטכ"ל למבצע אנטבה (דרך שדה התעופה שארם)ולמבצעים רבים אחרים. בשנות ה-60 התרחב והתפתח מחנה סירקין למספר בסיסים פעילים, אשר התפרשו על פני כ-2,200 דונם. בין היחידות המסווגות שביתם היה במחנה סירקין: יחידת עוקץ (יחידה 7142) יחידת הכלבנים של צה"ל, לוחמי היחידה הם לוחמי קומנדו המבצעים פעילויות מבצעיות בשגרה ובחירום תוך הפעלת אמל"ח ייחודי – כלב, אשר מספק יתרונות מבצעיים ייחודיים להם אין תחליף אנושי או טכנולוגי. בעקבות פסק דין בתביעה אזרחית שהגישו השכנים הועברה יחידת עוקץ מסירקין למתקן אדם. בשנות ה-2000 החל תהליך פינוי הבסיס כחלק מתוכנית כוללת להעברת בסיסי צה"ל ממרכז הארץ. בפברואר 2017 אישר מינהל התכנון במשרד הפנים תוכנית לבניית 12,000 יחידות דיור בשטח שבו ממוקם המחנה עיריית פתח תקוה הגישה באותה עתירה נגד התוכנית, בטענה לחשש ממחסור בפתרונות תחבורתיים לשכונה החדשה וחששות מעומסי התנועה שהיא עלולה ליצור. בשנת 2021, חטיבה 55 ששכנה בבסיס, הועברה למחנה ביל"ו ואילו יחידת יהל"ם הועברה למחנה עמנואל (ג'וליס). במאי 2021 התקיים אירוע פרידה של סיירת מטכ"ל מבסיסה הוותיק במחנה סירקין. היחידה עתידה לעבור לבסיס במקום אחר בנובמבר 2021 אושרה באופן רשמי הקמתה של שכונה "סירקין מזרח" על שטח של כ-600 דונם. ב-2022 הושלם כמעט לגמרי פינוי מחנה סירקין.

נושא זיהום הקרקע במתחם מחנה סירקין כמעט ולא מוזכר. הערכה היא כי כמויות הדלק, חומרים כימיים למיניהם וחומרי הנפץ שנשפכו הושלכו נשטפו לאורך עשרות שנים באדמת המחנה סירקין גרמו לזיהום קרקע משמעותי במחנה. ביקרתי בימים אלה בכניסה למחנה סירקין שומר מוצב בשער הש"ג ולא מאפשר כניסה למקום. לידו שלט המודיע כי במקום מתבצעת מטעם החברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה "מבצע חקירה ושיקום קרקע" העבודות כך נכתב בשלט החלו ב-2021 ימשכו שלוש שנים ויסתיימו ב-2024.