רצח בת שבע ניגרי לעיני בתה בידי מחבלים פלשתינים עורר תגובה מובנת של זעם ולצידה קריאות בלתי אחראיות לנקמה ולמדיניות בלתי אפשרית. רק בממשלתו של בנימין נתניהו מרשים לעצמם שרים לתקוף את מדיניותה, ואין פוצה פה ומצפצף כי הוא משלים עם כל עיוות ובלבד שיישאר על כס ראש הממשלה הריק מתוכן ומתבונה וממוסר. כל פעולת טרור כזאת יכולה לגולל את הדיון שבעקבותיה לכל צומת אלים בסכסוך היהודי-ערבי החל מההתקפה על ירושלים ב-1920 ועד לרצח ניגרי ב-2023, וגם לעתיד לבוא. הטרור והגמול הישראלי וחוזר חלילה לא יניחו למחלוקת עד לגמר הסכסוך ביום מן הימים. הפרופסור ישעיהו לייבוביץ', שהצדיק כל ימיו את עמדת ישראל במלחמת ששת הימים וקרא לסגת כליל מיהודה ומשומרון, נהג לומר כי גם לאחר מכן ירצו הערבים להשליך את היהודים לים, אבל אז נצא שוב משוכנעים בצדקתנו ונביס אותם כבעבר. כנראה שהשיב בחיוב לשאלה שהציג משה דיין מן העימות בין קציני שאול ודוד המלך - "הלנצח תאכל חרב"? אתעלם מכל אלה בפוסט הנוכחי. אין מה להוסיף על התנהלות ממשלת ביבי, שזרה חול משקר-משכר בעיני ברק אובמה כאילו פניו לשתי מדינות לשני עמים, אך בפועל - ולעין השמש - מסרב לכל משא-ומתן, ומחבל בכל התחלה. ראוי, אפוא, לצמצם את הדיון להווה, לעכשיו, למיידי, ואני מגיע אליו עם תעודת הזהות הבאה:

• תומך בהקמת שתי מדינות לשני העמים;

• מצדד בקיום ארבעה גושי ההתנחלות ביהודה ובשומרון, אך מתנגד בתוקף להתפשטות בשיטת המאחזים שרובם ככולם בלתי חוקיים;

• כל עוד הממשלה מנהלת מדיניות נלוזה של תמיכה במאחזים או השלמה עימם על ילדינו החיילים בצה"ל להגן על חייהם. הם תועים בדרכי החיים והגבעות בשומרון, אבל אחים שיש לנו מחויבות כלפיהם.

(בהערת אגב, מדוע שלא נקים גדודים של חרדים, שצה"ל לא יעסיקם בפעילות צבאית רגילה אלא ילמד ידיהם עשות מלחמה בהגנה רק על האחים האלה. רק זאת. במקום חוק הגיוס הנתעב). מכאן לעניין המעשי: איתמר בן-גביר ואורית סטרוק ושכמותם מיד עמדו על הדם (כדי לא לומר "רקדו על הדם") ותבעו מדיניות של יד חזקה ובאו בהאשמות כלפי שר הביטחון יואב גלנט, ובתביעה לאסור על הפלשתינים לנוע בשטח c ביהודה ובשומרון. זו תביעה המוצגת דרך קבע גם על-ידי פעילי הציבור ביישובי עוטף עזה עת מתנהל ירי רקטות מהרצועה לעברם. קריאה מובנת אך בלתי מעשית זו נענית בדרך כלל במבע פנים לוחמני של נתניהו, שמבטיח כי הפעם לא נעבור לסדר היום. ישראל אכן אינה עוברת לסדר היום. רק שלאחריו מגיע סדר היום של הפלשתינים, ואין לדבר סוף עד שיבוא אליהו. הפתרונות של ממשלת המשתמטים ותומכי הברבריזם הם אבק פורח. אילו קיבלה ישראל את הצעתם הייתה הופכת למדינה מצורעת עוד לפני שהייתה שולחת יד מרושעת לעבר הבג"ץ. הם מציעים לישראל להיהפך למדינת פורעים מבודדת בעולם. כל תומכי הממשלה הנהנים כל קיץ מחופשה בחוף טורקיה היו מוצאים אותו נעול בפניהם, או-אז היו מעדיפים למחוק את אריאל ולהחזיר להם את הבילוי בחסות רגיפ טאיפ ארדואן. ראוי לחדול מהעמדת הפנים ולומר לכולנו, לרבות לאבלים בנפול או בהירצח יקיריהם, כי ישראל עושה ככל יכולתה, והיא רבה, לסכל את הטרור. אך בנתונים הקיימים של היעדר חיץ ישראלי-פלשתיני גם מה שצה"ל והשב"כ משיגים זו הצלחה יוצאת דופן. אך בעימות אלים רווי בשפך דם אין ניצחונות מושלמים, אין "זבנג וגמרנו". בפרוזה, בהיעדר משא-ומתן להסדר אין פתרון טוב מזה הקיים אף שהוא כואב עד כדי ייסורים.