המשטרה, והממשלה בראשה, נושאות באחריות כבדה לזוועה העולה מהמגזר הערבי, שנאנק תחת עול הפשע המאורגן ומחיר הדמים הכרוך בו. אין לך יום או לילה נקי משפיכות דמים. זו סיבה נוספת להעביר את האחריות על המשטרה לידיים של שר אחראי ולפתוח במסע ארוך ומייגע לעקור את מעשי השטן מההוויה של הציבור הערבי.
לצד אחריות זו של המשטרה והמדינה בכללה נחוצה גם פעילות בצמרת המגזר הערבי. אין להפחית באחריות המדינה, אבל אין להשלים עם פאסיביות במגזר. יש כיום ערבים רבים ונכבדים באקדמיה ובמשפט וברפואה ובהייטק ובמערכת הביטחון ובהוראה, שחייבים כאליטה חברתית תוססת להיכנס בעובי הקורה ולשאול את עצמם - "כיצד זה קרה לנו"?
מה אירע למשפחה הערבית המסורתית, ולמוסדותיה הדתיים והחינוכיים? מה נשמט והתנפץ? מה חמק מעיני אימא ואבא והשיח' והשופט והמורה? ומדוע? מין כינוס שיתרגם לשפה הערבית את הזעקה הסמוכה לבריאת העולם - "קול דמי אחיך זועקים אליי מן האדמה"? ועוד איך זועקים, וללא הרף. בסופו של דבר גם אם המשטרה תתקן את הפגמים ותחזור לשלוט בשטח ותוריד את גובה להבות הפשע - הצלחה כזאת אינה תחליף אלא שותף לחשבון הנפש שהאליטה הערבית בישראל חייבת לקיים בתוכה.
החזק בזה, וגם מזה אל תנח ידך, כתרומת התבונה היהודית לאנושות כולה. ואני משתתף בצער ובכאב הקולקטיבי והפרטני המכה באזרחי ישראל הערביים.