נכדתי נועה חליוה ואני הקדמנו להפגנה ה-113 בקפלן, וכך לראשונה מצאתי עצמי במעגל הפנימי של המתופפים והשורקים והשרים. היא ידעה את כל המלים ואני רק חלק, אבל כל הנוכחים שרו בלהט את הפזמון החוזר: "הממשלה עבריינית". השעה שלפני הפתיחה מנפקת פכים קטנים. היה תיאור עצוב של זוג שירד בימים אלה לליסבון. זה מנוגד לנוסחה היהודית-דמוקרטית. יהדות המשנה והתלמוד קבעה שבשעת מצוקה של הציבור לא יפרוש אדם לביתו ויאכל וישתה ויתבודד. הירידה היא העריקה המכוערת מההליך מרומם הנפש שהפרופסור שקמה ברסלר מתארת כ"מלחמת העצמאות השנייה". גם מחוות יפות. הנה, אחת: בתו של אהוד מנור, שכה חסר בנוף הישראלי, סיפרה כי בימים אלה הגיעה בקשה מאוקראינה לעשות שימוש בשירו "אין לי ארץ אחרת". נעניתם? כן. יש ביכולתם לשלם בעודם נתונים במלחמה כה אכזרית? אימא שלי, אמרה הבת, נתנה ללא תמורה. אחוות עמים המרגישים בעת צרה משהו ייחודי למולדתם. וגם הייתה מידה של פוליטיקה. אורנה ברביבאי לחצה ידיים ומישהו מהנוכחים אמר לה כי אינה יכולה ואינה צריכה לכפור ביכולותיו הניהוליות של מתחרה רון חולדאי. אלא מה? לומר כי מי שהייתה אלופה בצה"ל (ושרה) גם היא בעלת יכולת ניהולית לעומק. תיק"ו. קורע לב היה נאומו של ראש עיריית טירה מאמון עבד אל חי, שאילו היה כותב ולא נואם, בצרפתית ולא בעברית ובערבית, כי אז היה זה כקריאתו של אמיל זולא - "אני מאשים". הלב נקרע. איך בנימין נתניהו נתן בידי מי שלא רוצה להגן על ערבים את התפקיד לעשות זאת?מילא, ממשלה שמאשימים אותה כי נכשלה במשימה כה חשובה, אבל שלטון שמייחסים לו כוונה מודעת לגרום לתוצאה הרת אסון כזאת? וכאן אנו מגיעים לצומת מרכזי במאבק להצלת הדמוקרטיה בהתאם לתמונת המצב הבאה: נכון שתנועת המחאה מורכבת מגופים וזרמים אוטונומיים. זה לא נקי מבעיות. למשל, יש מפגיני מחאה נכבדים, שמשביתים ביום ששי אחר-הצהריים את הרכבת הקלה בתל אביב כדי להתניעה גם בשבת. יפה מאוד. זכותם המלאה. גם אני בעד הפעלתה בתל אביב בשבת. אבל האנשים הטובים האלה עושים שימוש בשמה של תנועת המחאה, וזה לא ראוי. תנועת המחאה לא קמה כדי להתניע את הרכבת הקלה גם ביום השביעי. בגלל התפזורת הזאת, ובניגוד לשגרה, אני סבור כי כל הזרמים המשתתפים ב"מלחמת העצמאות השנייה" חייבים להתכנס ולפרסם יחדיו את ההודעה החיונית הבאה: תנועת המחאה מודיעה רשמית כאן ועכשיו לכל מאן דבעי (לכל אחד ואחת) כי אם הממשלה לא תכריז רשמית כי תכבד את הכרעת בג"ץ בעניין עילת הסבירות תהא אשר תהא - כי אז ננהג בה לא רק כבלתי לגיטימית אלא בלתי חוקית. היא תהיה ממשלה מורדת. ממשלה שמפרה את החוק. אחרי שהממשלה זלזלה באיום של טייסי המילואים לחדול מן ההתנדבות לשרות והוכתה שוק על ירך (והאומה משלמת את המחיר) היא בעיוורונה יכולה לחשוב שאין להצהרה על אי-חוקיותה ערך, שהיא סתם מלים, מלים, מלים. לא, הצהרה כזאת משמעותית מאוד. נקווה כי בנימין נתניהו לא יחטיא בשני המובנים - פספוס וחטא - גם הפעם.